פסק-דין בתיק א 238/02

1.         התובעים, אב ובנו, תובעים שיוצהר כי הסכם חליפין של מקרקעין שנחתם בין התובע הראשון ואביו המנוח לבין נתבע 3, (להלן:"הימנותא") בו התחייבו להעביר להימנותא מספר חלקות שבבעלותם בכפר חורפיש תמורת חלקה 34 בגוש 19477 שבבעלות הימנותא, בטל מחמת הפרתו ע"י הימנותא.

2.         בתביעה נטען כי היה על הימנותא לבצע את כל פעולות הרישום בלשכת רישום המקרקעין בהתאם להסכם החליפין והיא לא רשמה לא את הבעלות בחלקות של התובעים על שם מי מהנתבעות ולא את הבעלות בחלקה 34, על שם התובעים.

            ועוד נטען כי לפי ההסכם היה על הימנותא למסור לתובעים את החזקה בחלקה 34 מיד לאחר החתימה על הסכם החליפין וגם את זאת לא עשתה ומנגד נטלה חזקה בחלקות של התובעים שלא בתום לב.

            נוכח זאת הודיעו  התובעים לנתבעים בסוף שנת 1999, על ביטול ההסכם, ולאחר מכן העביר התובע הראשון את הבעלות בחלקות לבנו, (התובע השני) ללא תמורה וההעברה נרשמה בלישכת רישום המקרקעין ביום 17.7.00.

3.         לחלופין טוענים התובעים כי ההסכם היה חסר נפקות מלכתחילה מפני שאבי התובע הראשון לא חתם על ההסכם, על אף שהיה צד לו.

4.         התובעים תובעים בנוסף לאמור, לחייב את הנתבעים בדמי שימוש ראויים עבור השימוש שעשו הנתבעים בחלקותיהם במשך 22 שנה.

            בהקשר לחלק זה של התביעה הוריתי בהחלטתי מיום 6.7.04 (בש"א 11018/04) כי על התובעים לציין את הסכום שהם תובעים כדמי שימוש ולשלם האגרה בגין סכום זה ולא, ימחק חלק זה של התביעה. התובעים לא עשו דבר בענין זה ובכ"ז חזרו בסיכומים בכתב על התביעה לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים מבלי שנקבו בסכום ומבלי שהביאו שמץ ראיה לסכום הראוי .

            אשר על כן, אני דוחה חלק זה של התביעה.

5.         הנתבעים הראשונים טענו בכתבי הגנתם כי כתב העילה אינו מגלה כל עילה כלפיהם.

טענה זו נכונה היא ולכן התביעה נדחית ככל שהיא נוגעת לשני נתבעים אלו.

6.         הימנותא טענה בכתב הגנתה הטענות הבאות:

א.         היא לא התחייבה להעביר לתובעים את כל חלקה 34 אלא 20,900/51,270 חלקים בהתאם לתשריט שצורף להסכם.

ב.         היא לא התחייבה לבצע את פעולות הרישום בהתאם להסכם החליפין.

ג.          אשר ל"חזקה", לפי ההסכם, החתימה עליו מהווה מסירת חזקה. התובעים יכלו איפוא לנהוג במה שהם קיבלו לפי הסכם החליפין מנהג בעלים מרגע חתימת ההסכם.

ד.         מוכחשת טענת התובעים כי קיבלו מאת התובעים דרישה לבצוע רישום הבעלות. כן מוכחשת קבלת הודעת הביטול.

ה.         העברת החלקות מהתובע הראשון לשני נעשתה שלא בתום לב מצד שני הצדדים ודינה להתבטל, שכן הימנותא היא הבעלים שביושר של החלקות מתוקף הסכם החליפין שקדם להעברות אלו.

ו.          הטענה שהימנותא השתמשה בחלקות שקיבלה לפי הסכם  החליפין מוכחשת. החלקות הן חלק משמורת טבע הר מירון והן מכוסות בחורש טבעי.

7.         מטעם התובעים העיד רק הבן מופיד. עדותו הראשית נמסרה בתצהיר ת/1.

            כעולה מתשובותיו בחקירה הנגדית על תצהירו (עמ' 15), הוא זה שיזם את הגשת התביעה ומה שהניע אותו כדבריו הוא זה: