פסק-דין בתיק א 23796/04

כללי

1.         בין התובעת לבין אלברט אפריים ובנו בע"מ ( להלן: "החברה") התקיימו יחסי מסחר, כאשר החברה רכשה מהתובעת סחורות.

על חשבון חובה, מסרה החברה לתובעת שלשה שיקים ע"ס 96,760 ש"ח כל אחד, אשר זמני פרעונם 30/12/01, 30/1/02, 28/2/02. ( להלן:"השיקים"). השיקים משוכים על ידי החברה לפקודת התובעת. בגב השיקים מופיעה חתימתו של הנתבע, אשר הינו בעל שליטה בחברה. (להלן:"הנתבע" או "פרדי").

כנגד החברה ניתן צו פירוק. התובעת מבקשת לחייב את הנתבע לפרוע את השיקים על יסוד ערבותו.

ויודגש, חתימתו של הנתבע בגב השיק היא חתימה "עירומה", אשר לא מתלווה לה כל כיתוב.

2.                   בפתח הדיון ראוי ליתן את הדעת לכך כי התובעת מבקשת לחייב את הנתבע מכח ערבותו ולא מכח היות חתימתו חתימת מסב.

המסגרת המשפטית

3.         המקור לחיוב בגין ערבות שטרית הוא סעיף 57 (ב) לפקודת השטרות  הקובע:

קיימת מחלוקת בשאלה האם הדרישה הצורנית שבסעיף 57(ב) היא ראייתית או מהותית.

"על חלק נכבד מקרב שופטיו של בית-משפט זה מקובלת ההשקפה - ונדמה לי שאלה מהווים את הרוב - כי הדרישה של סעיף 57(ב) לפקודה היא רק ראייתית-פרובטיבית ועל-כן ניתן להוכיח כוונה לערוב גם בדרכים אחרות: נ ראה דבריו של השופט חשין ב- ע"א 223/55 , [1], וכן ב- ע"א 100/59 , [2], בע' 1563; דעת הרוב ב- ע"א 330/60 , [3]; ע"א 143/64 , [4]; ע"א 447/67 , [5], ועוד.

לעומת זאת, דוגל חלק אחר מקרב השופטים, והנשיא (זוסמן) בראשם, בהשקפה (לה טוען בא-כוח המערער), כי הדרישה שהביטוי יופיע בקרבת החתימה (אם לא מעליה) היא מהותית וכי בלעדיה לא תיתכן ערבות לשטר: ב ראה דעת המיעוט של השופט זוסמן (כתוארו דאז) ב- ע"א 330/60 , [3], הנ"ל (בע' 802); את ההלכה ב- ע"א 422/61 , [6], וכן ע"א 546/63 , [7], בע' 45."

ראה: ע"א232/77 יעקב רוזנברג נגד  עמנואל אברהמוף , פד"י ל"ב (2) 197.

4.         יישום "הגישה המהותית" מחייב התמקדות בשטר לגופו , בלא הפעלת שקול דעת מעבר לגבולות השטר.

מאידך, יישום "הגישה הראייתית" מאפשר בחינת ראיות חיצוניות לשטר, כאשר הדרישה הצורנית בשטר אינה בעלת חשיבות מכרעת .

5.         המגמה הרווחת לאחרונה, היא התרחקות מהפורמליזם לטובת אימוץ גישה מהותית.  מגמה זו באה לידי ביטוי בשורה של פסקי דין שניתנו על ידי כב' הנשיא השופט א. ברק, אשר רואה בדרישות הצורניות השטריות, "בית קיבול לתוכן". הטעם להסתכלות זו, נעוץ בכך שדיני השטרות, הגם שהינם פורמאליים בעיקרם, נועדו להגשים מדיניות משפטית ראויה. לאור האמור, יש להעדיף "מבט על" ובחינה כוללת של הנסיבות, על פני בדיקה מצומצמת וממוקדת, המתעלמת מההקשר הכולל.

ראה: ע"א 4294/90 רינסקי נ' רחמני, פד"י נ(1) 453.

6.         בפרשת רינסקי התייחס כבוד הנשיא ברק לסוגיית פרשנות חתימה על שטר וקבע, כי בין צדדים קרובים ניתן להתחשב בנסיבות חיצוניות לשטר. (להשלמת התמונה יצוין כין בין צדדים רחוקים, מתחיל הליך הפרשנות בחזות השטר ורק במידת הצורך, נעשית פניה למקורות חיצוניים).

            וכך נקבע:

"בהקשר זה מתעוררת השאלה, עד כמה ניתן להיזקק, בפרשנות השטר בכללותו, לנסיבות החיצוניות לשטר. כידוע, ניתן לפנות לנסיבות חיצוניות בפרשנות חוזה סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 ; ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום ( 1991 ) בע"מ [3]). האם ניתן להיזקק לנסיבות חיצוניות אלה בפרשנות החתימה המצויה בשטר? בעניין זה יש להבחין בין צד קרוב בשטר לבין צד רחוק בשטר. בין צדדים קרובים - כלומר צדדים אשר ביניהם קיימת עיסקת יסוד ­ אין מניעה מהתחשבות בנסיבות החיצוניות בפרשנות החתימה על השטר. לעניין זה יחולו הדינים הכלליים. לעומת זאת בין צדדים רחוקים - כלומר צדדים אשר אין ביניהם עיסקת יסוד - חזות השטר היא המקור לפרשנות, ואין לפנות לנסיבות החיצוניות. .."