פסק-דין בתיק א 2378/04

המחלוקת בין הצדדים בתיק זה פשוטה בתכלית: התובע נושה בנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") מכח פסק דין שניתן כנגד האחרונה (ולמען הדיוק - הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין).

בבעלות הנתבעת דירה ברח' ה' באייר 50, תל-אביב, גוש 6213 חלקה 1362/21 (להלן: "הדירה").

על זכויות הנתבעת בדירה רשומה הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין, לטובת הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"), לכאורה מכח משכנתא לטובת הנתבע.

האם הערת האזהרה משקפת עיסקה אמיתית בין הנתבעים ומשכך, היא גוברת על עיקול מאוחר שנרשם על הדירה או שמא, כטענת התובע, מדובר ברישום פיקטיבי, שאינו משקף עיסקה אמיתית וכל מטרתו אינה אלא למנוע את מימוש הדירה, לפרעון חובה הפסוק של הנתבעת לתובע?

לאחר שהוגשו כתבי הטענות והתיק נקבע לקדם משפט, הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית, כשבמקביל המלצתי לנתבעת לשכור את שירותיו של פרקליט, על מנת שלא למצוא את עצמה בנחיתות דיונית מחמת חוסר הבנה של ההליך המשפטי.

הנתבעת שעתה לעצתי, פנתה לקבלת סיוע משפטי ועו"ד רן שובל מונה לייצגה מטעם לשכת הסיוע המשפטי.

לאחר שהגישו הצדדים את ראיותיהם, העלה עו"ד עאזם הצעה, לפיה יסתפקו הצדדים בחקירת הנתבע כפי שהייתה בהוצאה לפועל, באשר לשיטתו לא היו לו שאלות נוספות לשאול, מעבר לאלה ששאל את הנתבע באותה חקירה, והוא סבר שניתן לסכם את טענות הצדדים, בהסתמך על אותה חקירה והנתונים הראייתיים הנוספים, כפי שעלו למקרא התצהירים ונספחיהם.

פרקליטי הנתבעים ביקשו ארכה מסוימת על מנת לשקול עמדתם ואכן הגישו הודעה מוסכמת לפיה ניתן להסתפק בפרוטוקול החקירה, בכתבי הטענות והתצהירים על נספחיהם, תוך שהצדדים מגישים סיכומים על פי סדר שיקבע על ידי.

בהתאם להסכמה האמורה, הוריתי על הגשת סיכומים ואלה אכן הוגשו כמתחייב.

לאחר שקראתי סיכומי הצדדים, נחה דעתי שדין התובענה להדחות.

כאמור, אין חולק על כך שהתובע נושה בנתבעת סכומי כסף כאלה ואחרים, בגין פסק דין שניתן לטובתו, מכח הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים.

אין חולק שהנתבעת אינה מקיימת אחר הסכם הפשרה, התובע נאלץ לנקוט הליכי הוצאה לפועל כנגדה, אך דומה שהליכים אלה לא ממש מביאים לתוצאות המבוקשות ומשכך, מרכז התובע את מירב מאמציו בניסיון להפרע מהדירה.

התובע טוען בסיכומיו, שהנתבע אינו נושה מובטח, כי מעולם לא נוצר שיעבוד בכתב לטובתו, שהמסמכים כפי שהוצגו רצופים בפגמים, ושלא הוכחה כל העברת כספים שהיא מהנתבע לנתבעת או למי מבני משפחתה (והכוונה כמובן לבעלה המנוח).

לפיכך, סבור התובע, שמדובר ברישום פיקטיבי, שאינו מייצג עסקה אמיתית, ומשכך, יש להורות על ביטולו, באופן שיביא כמובן לכך, שהוא יוכל להפרע מן הדירה את הכספים המגיעים לו על פי הסדר הפשרה.

כאמור, אני סבור שהתובע לא הוכיח את טענותיו ואנמק.

ראשית, ראוי להדגיש, שהערת האזהרה בגין ההתחייבות לרישום המשכנתא, נרשמה כשנה לפני הטלת העיקול בידי התובע על הדירה.

עוד יש להסיר מן הדרך, את כל הטענות ביחס להתנהלות כזאת או אחרת במסגרת ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל, למעט הטענה להסכמה מסוימת, כפי שמצאה ביטוייה בכתב ההגנה ובסיכומים, טענה נכונה יש לומר, שאליה אתייחס מיד.

ברור שראש ההוצאה לפועל, אינו מוסמך להכריע בשאלות הקנייניות, דומני, שהוא גם לא התיימר לעשות כן ואת שעשה בנקודת זמן מסויימת, בחריגה מסמכות - ביטל בית המשפט המחוזי בחיפה, כפי שראוי ונכון היה שיעשה.

אין חולק, שהנתבע לא היה שותף להליכים הראשונים שננקטו בלשכת ההוצאה לפועל, על ידי התובע, בכל הנוגע לדירה והוא הצטרף אליהם ביוזמתו, לאחר שנודע לו עליהם.