חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

פסק-דין בתיק א 23778/05

: | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
23778-05
23.4.2006
בפני :
שלמה פרידלנדר

- נגד -
:
1. זיידוף ברוך
2. יעקובסון רבקה חיה

עו"ד רונן רבי 		:
שמעון מרילוס
עו"ד יהודה יניב
פסק-דין
  • 1.       לפניי תביעה להשבת סך השווה ל-7,500$.
  • 2.       התובעים, אב ובתו, טוענים כי בפועל לא הועבר אליהם הסך האמור מתוך סכום ההלוואה המוסכם, השווה ל-33,000$. מאחר שהנתבע-המלווה נפרע מתוך הבטוחה את הסכום שהוסכם מראש במלואו - עליו להשיב את הסכום שנפרע ביתר.
  • 3.       הנתבע טוען כי הסכום המוסכם הועבר בפועל במלואו, ולפיכך אין יסוד לתביעה.
  • 4.       טענה מקדמית בפי הנתבע, שאותה העלה רק בישיבת ההוכחות, כי אין לו יריבות עם התובעת, שלא הייתה צד להסכם ההלוואה, וכי התובע היה מנוע מלתבעו בבית המשפט, משום שהסכסוך הנדון תלוי ועומד בבוררות בפני 'בית דין צדק בני-ברק'. הנתבע מודה כי טענותיו אלה נטענו באיחור, אך טוען כי יש להיענות להן חרף זאת, נוכח התקיימותם של 'טעמים מיוחדים' וכדי למנוע עיוות דין.
  • 5.       אשר ליריבות מול התובעת - אין מחלוקת כי ההשבה הנתבעת היא מכספי הפוליסה שלה, ששימשה כבטוחה וכמקור הפירעון להלוואה שנלקחה עבורה, לקראת חתונתה. נראה, אפוא, כי התובע פעל בעניין ההלוואה ובעניין התביעה כשלוח או כנאמן של בתו. הנתבע היה מודע לכך. הדבר לא צוין מפורשות בהסכם ההלוואה [נספח א' לסיכומי הנתבע], אולם הוא בא לביטוי ב'שטר המכירה' של הפוליסה, שעליו חתם התובע בשם התובעת [נספח ג' לסיכומי הנתבע]. זאת ועוד: הנתבע עצמו חתום על שטר המכירה האמור, שבו נאמר כי התובעת חבה אישית, ביחד ולחוד עם התובע, ביתרת החוב בגין ההלוואה - ככל שסכום הפוליסה לא יספיק לפירעונה. למעלה מן הצורך ניתן להוסיף ולומר כי נראה שהבהרת הבורר, שלפיה זכות התביעה של ההשבה הנתבעת אינה של התובע אלא של התובעת ['פסק דין ביניים' מיום ט' אייר תשס"ג, נספח ט' לסיכומי הנתבע] ניתנה לבקשת הנתבע, שלא רווה נחת מ'פסק דין ביניים' קודם מיום כ"א אדר א' תשס"ג [נספח ח' לסיכומי הנתבע]. לפיכך קיים מעין 'השתק שיפוטי' נגד הנתבע בעניין היריבות מול הנתבעת. בנסיבות אלה, אני דוחה את הטענה בדבר חוסר היריבות מול התובעת.
  • 6.       אשר לטענה בדבר הליך הבוררות - לטעמי, לא התקיים בענייננו כל טעם מיוחד לאיחור בהעלאתה. אמנם הנתבע לא היה מיוצג בשלב קדם המשפט, אולם - מעבר להלכה שלפיה בכך בלבד אין משום 'טעם מיוחד' - יש להזכיר כי הנתבע ייצג עצמו בהליך בעניין הבוררות בבית המשפט המחוזי, גילה הבנה לזכויותיו ואף זכה בהליך [מוצג ו' מטעם התובעים]. בנוסף לכך, העניין מתגלגל בערכאות השונות מזה מספר שנים. נראה כי הסכמת התובע לבוררות הייתה תחת איום של 'כתב סירוב' [פרוטוקול, עמ' 9]. בנסיבות אלה, איני סבור כי מיצוי ההליך לפניי, שהגיע לשלב של פסק דין העומד להיחתם היום, במקום לשוב ולהפנות את הצדדים להליכי בוררות שאינם זוכים לשיתוף פעולה מצדם - דווקא הוא המעורר חשש לעיוות דין.
  • 7.       לפיכך, הטענות המקדמיות האמורות נדחות בזה.
  • 8.       הנתבע העלה בכתב הגנתו גם טענת קיזוז, אולם טענה זו נזנחה בסיכומיו ולפיכך אין לי צורך להידרש לה [ראו גם תשובת הנתבע בפרוטוקול, עמ' 16, שורות 13-17]. למעלה מן הצורך אעיר כי טענה זו לא פורטה ולא הוכחה, אף שלנתבע ניתנה ההזדמנות מיוחדת, שלא נוצלה, להשלים את ראיותיו בעניין זה [פרוטוקול, עמ' 3].
  • 9.       התובעים תבעו גם שיפוי בגין הוצאות הבוררות, אולם לא הוכיחו נזק מיוחד זה, ועל כן אינם זכאים לשיפוי בגינו. 
  • 10.   משהתקנו עצמנו בפרוזדור, וסילקנו מעל דרכנו את הטענות המקדמיות והצדדיות - ניכנס לטרקלינה של השאלה העיקרית שבמחלוקת, לאמור: כמה כסף הועבר בפועל על ידי הנתבע-המלווה, או מי מטעמו, לידי התובע-הלווה: האם 25,000$, כגרסת התובעים [מבוא, סעיף 3 בסיכומיהם], או 33,000$, כגרסת הנתבע [סעיף 14 בסיכומיו].
  • 11.   משעליי להכריע בין הגרסאות, אין ביכולתי לקבוע כי דווקא גרסת התובעים, שעליהם הראיה, עדיפה. להלן אבאר בקצרה את טעמיי לכך.
  • 12.   הסכם ההלוואה נוקב בסך 33,000$. לא נרשמה בשוליו הסתייגות שלפיה הועבר בפועל סכום קטן יותר. גם לא הוצגה אסמכתא לתרעומת מצד הלווה, 'בזמן אמיתי', כי הסכום הנקוב לא הועבר במלואו. אמנם איני סבור כי התובעים מנועים מהעלאת גרסתם, באשר היא נוגדת מסמך בכתב; משום שהנתבע מודה שלא כל הסכום הנקוב נמסר בהעברה אחת, ומכאן שהדיבור בהסכם ההלוואה [נספח א' לסיכומי הנתבע] "מר מארילוס מלווה לברוך זיידורף" אינו מבטא 'הווה מושלם' אלא 'הווה מתמשך'. כלומר, גרסת התובעים מתייחסת לאירועים שהתרחשו (או, לייתר דיוק, לא התרחשו) לאחר עריכת המסמך. יחד עם זאת, גרסת התובעים שלפיה הכתוב לא מומש - מצויה בנחיתות ראייתית.
  • 13.   האמור לעיל מקבל משנה-תוקף בשים לב לכך שהתובע אינו מתכחש להעברת הסכום החלקי על ידי ברוורמן [כתב התביעה הראשון, סעיף 2; נספח ו' לסיכומי הנתבע]. גרסת התובע, אפוא, היא כי הנתבע עצמו העביר לידיו רק 15,000$, ולא את מלוא היתרה לפי ההסכם, כגרסת הנתבע. בנסיבות אלה, המחלוקת ביניהם נוגעת לסכומים שהועברו בין שניהם ישירות, ולא למחלוקת בדבר פעולה שביצע או לא ביצע צד שלישי. במקרה של פער, הציפייה למחאה מיידית של מי שטוען לאי-מימוש החוזה, בעת ביצוע ההעברה האחרונה או במועד שנקבע לביצועה, הנה מוגברת.
  • 14.   בהקשר זה אעיר כי בנוהג שבעולם שאין אדם משלם מזומנים לחברו בלא לדרוש על כך קבלה, כדי שלא יכפור המקבל בקבלת הסכום האמור וישוב ויתבענו. בהתאם לכך נאמר: "אסור לאדם להלוות מעותיו בלא עדים ואפילו לתלמיד חכם, אלא אם כן הלווהו על המשכון, והמלווה בשטר משובח יותר. וכל המלווה בלא עדים עובר משום 'ולפני עיוור לא תיתן מכשול', וגורם קללה לעצמו" [רמב"ם, משנה תורה, משפטים, הלכות מלווה ולווה, ב, ז]. גם בעניין זה, 'כל המשנה - ידו על התחתונה'. הנתבע-המלווה דאג להחתים את התובע-הלווה על הסכם בכתב שבו הוצהר על הלוואה בסך 33,000$. בכך יצא הנתבע-המלווה ידי החובה האמורה. התובע-הלווה, לעומת זאת, לא דאג לעגן בכתב את ביצוען-בפועל של ההעברות הכספיות, ככל שהללו לא השתקפו בהסכם האמור, כדי לכונן בכך עדות-שכנגד לאי-מימושה המלא של ההלוואה-ככתבה. בכך יצר התובע את המכשול שגרם להתדיינות זו.
  • 15.   גרסת התובע נגועה באי-התאמה פנימית.
  • 16.   בתצהירו מיום 14.12.05, בסעיף 6, מיקד התובע את תרעומתו נגד הנתבע באי-העברתו של מלוא סכום ההלוואה המוסכם.
  • 17.   לעומת זאת, בעדותו (תחת אזהרה) בדיון המקדמי ביאר התובע את הרקע לתביעתו כלהלן:
  • 18.   "תנאי ההלוואה היה שייתן את ה-25 וההפרש בין 25 ל-33 יישמר כריבית, כי אחרי שנה הבת שלי הייתה מקבלת את הכסף תמורת הפוליסה, ההפרש של ה-8,000$ היה אמור להיפרע אחרי שנה וחצי ואז מתוך זה הוא היה גובה את הריבית, לפי משך ההלוואה בפועל. בפועל ההלוואה נפרעה אחרי חודשיים, הבת שלי התארסה ויכלו לשחרר את הכסף ומכאן תביעת ההשבה שלי."
  • 19.   כלומר, מן העדות האמורה מתקבל הרושם כי עילתה של תביעת ההשבה אינה נעוצה באי העברתו של מלוא סכום ההלוואה על ידי הנתבע, אלא בגבייה-ביתר של ריבית בגין התקופה שאחרי פירעונה-בפועל של ההלוואה.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>