פסק-דין בתיק א 23719/03

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובע, יליד 20.6.50, נפגע בתאונת דרכים ביום 22.1.02, בנסיבות שאין מהוות תאונת עבודה (להלן: "התאונה").

3.         הנתבעות מודות באירוע התאונה, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק. ביום 7.1.07 הודיעו הצדדים לפרוטוקול: "בהמלצת בית המשפט, הגענו להסדר דיוני, שלפיו עפ"י החומר שבתיק ולאחר הגשת סיכומים בכתב, יינתן פסק דין מנומק (שלא לפי סעיף 4 ג') בגבולות של 80,000 ש"ח עד 150,000 ש"ח לפני שכר טרחת עו"ד". לאור הסדר זה לא נשמעו עדויות, והצדדים אכן הגישו סיכומים בכתב.

נכות רפואית

4.         בתיק זה מונו מומחים רפואיים במספר תחומים: אורתופדיה, נוירולוגיה, א.א.ג., ופסיכיאטריה. האורתופד, דר' גד ולן, קבע כי "בבדיקתו אין כל עדות להגבלת טווחי התנועה בצוואר ולכן לא נותרה נכות בתחום האורתופדיה. כיוון שבבדיקתי מצאתי סימני לחץ על חוט השדרה הצווארי ובבדיקת ה - MRI אכן מודגם לחץ על חוט השדרה היכול לגרום לסימנים אלו, אני ממליץ כי ימונה נוירולוג לקביעת הנכות, אם קיימת, בשל הלחץ על חוט השדרה הצווארי". בעקבות המלצה זו מונה מומחה בתחום הנוירולוגי, פרופ' מנחם שדה, שלא מצא כל נכות. מומחה א.א.ג., דר' דורון הלפרין, לא מצא נכות, בקבעו כי "תלונות החולה הרלבנטיות לתחום התמחותי קרי טינטון, סחרחורת, וליקוי שמיעה אינן עומדות בקריטריונים קליניים ומעבדתיים של פגיעה אורגאנית וסטיבולרית או קוכלארית".

5.         המומחה בתחום הפסיכיאטרי, דר' י.מ. שטרן, מתאר תלונות של פחדים, סיוטי לילה, חרדות, בעיות קשב וסף גירוי נמוך, וטיפולים פסיכיאטריים, פסיכולוגיים ותרופתיים, שעזרו באופן משמעותי. המומחה קובע נכות זמנית של 20% לשנה ושל 10% לאחר מכן.

            נותרנו, אם כן, עם נכות רפואית צמיתה של 10%, בתחום הנפשי.

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות

6.         כידוע, "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע.  כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה  של  הנכות  על  התפקוד  בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של  התובע  המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"" (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 - 800 (1995)).

            בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.         

7.         בענייננו, הפגיעה בתפקוד הכללי של התובע תואמת את הנכות הרפואית, או קרובה לשיעור זה. לא נראה סביר שתפקודו הכללי של התובע, בהתחשב באופי פעילויותיו, ייפגע במידה שונה בהרבה משיעור נכותו.

פגיעה בשכר/בכושר ההשתכרות

8.         הצדדים נחלקו קשות בפרשנות שהם מבקשים לתת למסמכים החשבונאיים שהוגשו לתיק. התובע, הנדסאי אלקטרוניקה ופעיל במסגרת חברה לתקשורת לוויינים ואנטנות, עסק "פרטי" שלו, בבחינת "מפעל חיים" ממש. התובע "משך" משכורת של כ - 8,200 ש"ח נטו, ועל בסיס זה הוא מבקש לחשב את נזקיו. הנתבעות מצביעות על סתירות שונות בתיעוד החשבונאי, מראה דווקא גידול במחזורי העסק, מציינת תאונות מאוחרות יותר שעבר התובע, ומציעות, בהעדר "תשתית עובדתית מסודרת להוכחת הפסד בפועל", פיצוי של 10,000 ש"ח לעבר.

            אכן, חילוץ הנתונים מתוך התיעוד החשבונאי איננו פשוט, אך אינני סבור כי יש לך משמעות גדולה. תהא ההכנסה בפועל לאחר התאונה אשר תהא, לפגיעה הנפשית יש משקל נתון, בכל מקרה. בין אם הכנסות העסק פחתו, בין אם לא נפגעו ובין אם גדלו אפילו, עדיין ראוי לקחת כמדד לפגיעה (אפילו פחיתה בגידול הפוטנציאלי) את אחוזי הנכות, הזמנית והצמיתה. ההנחה היא, שאלמלא הנכות, בשנה הראשונה לאחר התאונה היה העסק/התובע מרוויח 20% יותר, ולאחר שנה זו, 10% יותר מהרווחים בפועל. מחד גיסא, לא ניתן לבטל כליל את קביעותיו של דר' שטרן או לטעון שלנכות, המתבטאת בחרדות, סיוטים ומתח, אין כל השלכה. מאידך גיסא, לא ניתן להעצים בעיות אלה למימדים מוגזמים. דומני כי נכון והוגן יהיה להסתמך על שיעור הנכות כאינדיקציה טובה להיקף הפגיעה "בשטח".

9.         לפי טופס 106 לשנת 2001, "משך" התובע משכורות ברוטו בסכום שנתי כולל של 123,907 ש"ח, ובניכוי 25,764 ש"ח מס הכנסה - 98,143 ש"ח, קרי 8,179 ש"ח לחודש. להיום - 8,878 ש"ח. לשנת 2002 יש לחשב הפסד של 20%, קרי 21,307 ש"ח, ובצירוף ריבית מאמצע תקופה - 21,700 ש"ח (במעוגל).

            ל - 52 החודשים שלאחר מכן, עד היום, יש לחשב הפסד של 10%, קרי 46,166 ש"ח, ובצירוף ריבית מאמצע תקופה -  50,200 ש"ח (במעוגל).

            לגבי העתיד, הצעת הנתבעות לפיצוי גלובלי של 50,000 ש"ח סבירה בעיניי, בהתחשב בגילו של התובע וביציבות עסקו.

כאב וסבל

13.       התובע זכאי לפיצוי של 14,300 ש"ח, נכון להיום (במעוגל).

הוצאות שונות לעבר ולעתיד

14.       עיקר ההוצאות נגרמו בעת התאונה ובסמוך לאחריה; התובע נזקק לעזרה מסוימת והוציא הוצאות מוגברות, שלא כולן מכוסות. על דרך האומדן ניתן לאמוד נזק זה בסך של 8,000 ש"ח. אני רואה לנכון לקזזו מול השתתפות התובע בשכר טרחת המומחים.

לסיכום

15.       אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 136,200 ש"ח, בצירוף שכ"ט עו"ד של 13% + מע"מ ואגרה משוערכת.

5129371

54678313          היה ולא ישולם הסכום תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד ליום התשלום בפועל.