פסק-דין בתיק א 2361/00

א.         מהות התובענה וההליכים

ביום 9.11.04 ניתן בתיק דנן פס"ד על ידי בית משפט זה לפיו חויבה הנתבעת לשלם לתובעים פיצויים בגין נזקים שנגרמו להם עקב אירוע תאונת דרכים.

שני הצדדים הגישו ערעורים לבית המשפט העליון:

התובעים הגישו ערעור (ע"א 11902/04) על גובה הפיצוי, ואילו הנתבעת הגישה מצידה ערעור שכנגד (ע"א 11909/04).

בפסק דינו (להלן : "פסק הדין בערעור") קיבל בית המשפט העליון את הערעור בחלקו, והתיק הוחזר לבית המשפט זה לדיון בסכום הפיצוי המגיע לעזבונו של המנוח בגין הפסד ההשתכרות "בשנים האבודות".

ב.         רקע

ביום 10.2.1994, אירעה תאונת דרכים שגרמה למותו של יעקב חסין ז"ל (להלן: "המנוח"), בהיותו כבן 39 שנים בלבד.

התובעים הינם עזבונו של המנוח, אשתו לשעבר ושתי בנותיהם.

הנתבעת הינה מבטחת הרכב שהיה מעורב בתאונה.

בפסק הדין בערעור קבע בית המשפט העליון לעניין מעמדה של התובעת 1, בין היתר, כדלקמן:

"סיבות שונות עלולות להביא בני זוג נשואים להתגרש זה מזו, אולם אין ספק כי בנסיבות רגילות, הגירושין הם סימן לכך שבני הזוג אינם חפצים עוד לקיים חיי משפחה משותפים. גם אם אפשר שבני זוג שהתגרשו ימצאו את הדרך חזרה זה לזרועותיה של זו, עד כי ייחשבו "ידועים בציבור", הרי שנדרשות ראיות משכנעות לכך. עצם העובדה שבני זוג גרושים מוסיפים לקיים מערכת יחסים כלשהי אינה מלמדת על היותם "ידועים בציבור".

ובהמשך:

"בנסיבות אלה, נראה כי על אף שהמערערת-1 והמנוח נותרו בקשר לאחר גירושיהם, אין לומר כי קשר זה עלה כדי היותם "ידועים בציבור" לפי ההגדרה המקובלת של מושג זה".

בנסיבות המקרה דנן קבע ביהמ"ש העליון, כי התובעת 1 אינה ידועה בציבור של המנוח ואף לא היתה תלויה בו; לכן היא גם אינה זכאית לפיצויים בגין אובדן תמיכה.

ג.         טענות הצדדים לעניין אופן חישוב סכום הפיצוי

טענות התובעים

התובעים טוענים כי יש לבצע את החישוב לפי שיטת הידות מאחר ומדובר בניזוק עם תלויים הזכאים לפיצוי גם בגין אובדן תמיכה וגם בגין אובדן החיסכון של המנוח בשנים האבודות, וכי תוצאה שכזו תתקבל רק על- פי שיטת הידות לפיה מנכים משכרו את ידת הקיום שלו בלבד.

יצוין, כי ממועד הגעתה של הבת הקטנה (התובעת-3) לגיל 20 בו מסתיימת תמיכתו של המנוח ועד הגיעו לגיל 65, אין מחלוקת בין הצדדים כי החישוב יעשה לפי שיעור של 30% משכרו מאחר ועובר לתקופה זו, המדובר בנפגע ללא תלויים.

טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת, אין לבצע את החישוב בגין "השנים האבודות" על פי שיטת הידות, אלא על בית המשפט לקבוע את הממצאים הדרושים והשפעתם על דרך החישוב תוך התחשבות בשאלת אי קיום משק בית במשותף של המנוח והתובעת 1.

עוד נטען, כי על בית המשפט לקבוע את ממצאיו תוך התחשבות ושקילת כל אפשרות חישוב שתימצא ראויה בנסיבות אלה.

לכן, הדרך לצורך עריכת החישוב של הפסדי ההכנה בשנים האבודות, הינה כאל יחיד חסר תלויים, כל זאת עד הגיע בתו הצעירה לגיל 18.

ד.         הפלוגתאות בין הצדדים

-           האם יש לחשב את גובה הפיצויים לפי שיטת הידות?

-           גובה הפיצוי בשנים האבודות.

ה.        האם יש לחשב את גובה הפיצויים לפי שיטת הידות?