פסק-דין בתיק א 2353/00

האם הסכם מאוחר להסכם מקורי, המפצה צד עבור התקופה שבין שני ההסכמים, חוסם את דרכו של הצד המפוצה, לטעון ולדרוש ביטולו בגין מצגי שווא בטרם נחתם ההסכם הראשון? זו השאלה המתעוררת בתובענה זו.

לפני תביעת חברה שעיסוקה במתן שירותי דפוס (להלן: "התובעת"), העותרת לביטול הסכם, השבה ופיצוי מהנתבעת שהינה חברה ציבורית העוסקת בין היתר בפיתוח, ייצור, הרכבה ושיווק של מכונות דפוס, קדם דפוס ומכונות צילום (להלן: "הנתבעת").

הנתבעת מכרה לתובעת מערכת דפוס מהיר מסוג Scitex Spontane, על פי הסכם רכישה מיום 13/11/96. התובעת טוענת כי הנתבעת הפרה את ההסכם הפרה יסודית, ולאור זאת ביטלה את ההסכם, והיא זכאית להשבת מחירה  בסך 714,000 ש"ח וכן פיצוי בגין מניעת הכנסות או רווחים שהיו צפויים בסך של 859,500 ש"ח.

גרסת התובעת בכתב התביעה ובסיכומיה

1.         משהתעניינו מייסדי התובעת במכונה שרכשו (להלן: המכונה או: "ספונטיין"), הוצגו לפניה, לטענתה, מצגים בדבר יכולתה המהפכנית של הספונטיין בביצועיה, ובדבר הפוטנציאל הכלכלי הרב הטמון בה (" בסאיטקס משנים דפוסי עולם..." נכתב בעיתון הדיגיטלי - ראו סעיף 19 לתצהיר דגן).

הנתבעת התפארה בתכונות הספונטיין, לרבות ביכולת קיצור הליך "הקדם דפוס", היותה בעלת "ראש חכם", כושר ההדפסה (45,000 בתוך 45 שעות), האפשרות להשתמש בסוגי נייר רבים ושקפים, ועוד.

הנתבעת אף מסרה לידי התובעת תכנית עסקית המבטיחה רווחים נאים, ומנהלה, מר יואב שלוש, הציג את התובעת, טרם הרכישה, כרוכשת הראשונה של הספונטיין.

2.         ב-13/11/96 נחתם הסכם מכר הספונטיין (להלן: 'ההסכם הראשון' או 'הסכם הרכישה') בתמורה לסך 170,000$, והיא סופקה ביום 4/12/96. סמוך לאחר מכן החלו להתגלות בה תקלות. משתכפו התקלות והתיקונים לא הועילו, וחלף זמן, נחתם בין הצדדים ביום 30/3/98 מסמך הנקרא "חידוש הסכם מכר מתאריך 13 בנובמבר 1996", המכונה על ידי הנתבעת "הסכם פשרה", (להלן: 'ההסכם השני' או 'הסכם הפשרה').  בסמוך לכך, הטיפול ואחזקתה של הספונטיין נמסר לחברת אלדף. ממועד חתימת ההסכם  השני, ועד מרץ 1998, שופצה הספונטיין.  לטענת התובעת, התקלות לא פסקו גם לאחר מכן.

בספטמבר 1998 מסרה הנתבעת לתובעת עבודת הדפסה גדולה (ראו מוצג ת/3), ואף בעת ביצועה נתגלו תקלות. התובעת מפרטת הן בכתב התביעה והן בסיכומיה את מצגי השווא לפני הרכישה, ואף העד, מר דוד וייס, מטעמה, העיד על כך.

לטענתה, הוצג בפניה על ידי מר וילי יהושע, כי הספונטיין מכילה "מנוע דפוס" שיוצר על ידי חברת Xerox, אולם עד אחר מטעם הנתבעת, ליאור מעיין, העיד כי בעצם מדובר במכשיר הנקרא Docucolor 40 של חברת Xerox, שהוא למעשה מערכת צילום רגילה (ראו מוצג נ/11), וכך עולה אף מעדות מר סופרין מטעם הנתבעת, ואילו "המוח" (DFE) שהנתבעת פיתחה "הולבש" על מכונת צילום רגילה.

3.         התובעת מצביעה על הסתרת עובדות נוספות מעיניה בקשר עם הספונטיין, ההגבלות בסוגי הנייר בהם ניתן להשתמש וגודלם.

התובעת אף טוענת, כי לא קיבלה את הקובץ שבו כתוב על מגבלות הנייר, שעה שלטענת הנתבעת הוא נמסר לה, ובתוך כך אף הוטעתה בקשר עם יכולת המכונה "להדפיס" שקפים ומדבקות. כן טוענת התובעת, כי נאמר לה כי שלב הבדיקות (Beta Site) הסתיים, שעה שלא היה כן במציאות. התובעת מוסיפה, כי בשלב מסוים (טרם חתימת הסכם הפשרה) החלה להשתמש בסוג הנייר עליו המליצה הנתבעת מסוג "נויזידלר", אולם התקלות המשיכו.

4.         נושא נוסף שהצדדים דנו בו רבות הינו, האם הספונטיין הייתה מיועדת ל"ריצות קצרות" או "ריצות ארוכות", דהיינו לאיזה היקפי עבודה. התובעת טוענת שהיה מדובר בריצות ארוכות. מוסיפה התובעת וטוענת, כי חרף שהנתבעת הציגה את דו"חות התקלות, הנכתבים על ידי הטכנאים, לא הביאה עדים שמהם ניתן היה ללמוד על אופי התקלות.

עד כאן טענותיה בואכה 13/11/96, עת נחתם הסכם הפשרה, אותן תמכה בהפניות לעדויות. כאן נעשה אתנחתא, ונסקור את טענות הנתבעת עד למועד זה.

גרסת הנתבעת בכתב הגנתה ובסיכומיה

5.         טרם שלב ההוכחות ביקשה הנתבעת המקורית לצרף את נתבעת 2, זאת בשל שינויים מבניים בחברת האם, וכך נעשה. אולם אין בכך כל שינוי בטיעוניהן, ולפיכך נקראות הן, לעיל ולהלן - הנתבעת.

הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה את טענות התובעת, וכך אף בסיכומיה, תוך שאף היא מצביעה על דברי העדים. בסיכומיה מפנה היא את תשומת הלב לכך שהתובעת קיבלה את כל המידע, לא הוסתר ממנה דבר, לרבות העובדה שהיא הראשונה שרוכשת את המכונה מדגם זה, קבלת כל המידע בכתב ובעל-פה לרבות העיתון הדיגיטלי, הספר של CAP, שהיא עצמה צירפה חלקים ממנו לתצהירי העדות מטעמה, וכל זאת בשלב הטרום חוזי וכן במהלך התקופה הראשונה.

כן טוענת הנתבעת, כי התובעת קיבלה מצג מלא טרם חתימת הסכם הרכישה, לפיו הספונטיין פותחה כמכונת דפוס דיגיטלי, וככזו נרכשה על ידי התובעת. זוהי טכנולוגיה המושתתת על מכונת צילום של הגדולה בחברות בעולם Fuji Zerox, בצירוף מחשב הפעלה ייחודי ה-DFE (Digital Front End) שפותח על ידי הנתבעת.

השימוש במונח "דפוס" על ידי התובעת, הינו "משחק מילים" (עדות ליאור מעיין עמ' 254), והעדים מטעמה, הסבירו את ההבדל בין הספונטיין למכונת צילום רגילה, ולא מדובר כלל במכונת דפוס אופסט (שיטת הדפוס הקונבנציונאלית).

הנתבעת טוענת, כי הספונטיין שנמכרה לתובעת, שוחררה ממבדקי Beta לפני שנרכשה על ידה, ונמסר לה חומר רב, על יתרונותיה וחסרונותיה. לטענת הנתבעת, המסמכים שנמסרו לתובעת הכילו מידע מקיף אודות הספונטיין, וערכת המידע שהוגשה כמוצג נ/1 מדברת בעד עצמה, מה גם שההסכם הראשון מכיל אף הוא מצגים ותיאורים לגבי הטכנולוגיה עליה מבוססת הספונטיין.