פסק-דין בתיק א 23485/05

יסודה של התביעה שבפני באירוע מיום 22/11/04 עת החנה התובע את רכבו מסוג ב.מ.וו 325 קבריולט מ.ר.

33-308-00 (להלן: " הרכב") ברח' יעקב יוסף כ"ץ מס' 1, בתל-אביב הידוע גם כגוש 7047 חלקה 52. במקום מצוי גן ילדים לא פעיל - מגרש ובו מבנה נטוש וצמחיה לא מטופלת לרבות עץ אשר היה בסמוך לרכב, נפל עליו ופגע בגג  הרכב וגרם לו לנזק - הכל כמפורט בדו"ח השמאי שהוגש מטעם התובע.

בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי על אף שהמקום הינו בבעלותה כעולה מנסח הרישום שצורף, מכל מקום אין הוא בחזקתה אלא בחזקת נעמ"ת.

דא עקא שבמסגרת סיכומיה זנחה הנתבעת טענה זו משעולה כי המקום נמסר לחזקת העיריה ביום 1/10/03 ונרשם על שמה בטאבו ביום 20/6/04, תמצא למד למעשה כי המקום היה בחזקת העיריה כבר מיום 1/10/03 (ולא 4 ח' לפני האירוע כפי שטוענת ב"כ הנתבעת) ומאז נותר עזוב, נטוש, לא מטופל  ולא מטופח.

הצדדים הגיעו ביניהם להסדר דיוני לפיו יוגשו תצהירי התובע לרבות נספחיהם ללא חקירה, ואילו הנתבעת נמנעה מלהביא ראיות מטעמה, ועל כך אתן דעתי בהמשך ופסק הדין יינתן על יסוד החומר המונח בפני ביהמ"ש וסיכומי הצדדים.

דיון

מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע ושכן נוסף מר עבדאללה סוסה וכן חוו"ד שמאי לעניין גובה הנזק וכאמור משויתרה הנתבעת על חקירת העדים עומדת גירסתם כחומה בצורה. וכל זאת כאשר במקרה דנן נגרם הנזק ע"י דבר מסוכן כאמור בסעיף 38 לפקודת הנזיקין המעביר הנטל לנתבעת להוכיח כי לא התרשלה כאשר נמנעה הנתבעת מהבאת עדים מטעמה והסתפקה בהגשת סיכומים בלבד.

ושתי טענות בפיה של הנתבעת. האחת- המקום הועבר לבעלותה רק 4 ח' עובר למקרה ולא ניתן לדרוש מן העיריה, שבשטחה נטועים אלפי עצים, לבדוק פרטנית מצבו של כל עץ.

והשניה- הסיבה לקריסת העץ הינו מזג האויר הסוער ששרר באותו יום - כעולה ממכתב הדרישה של ב"כ התובע מיום 23/12/04.

דא עקא שדינן של שתי טענות אלה להדחות.

א.כאמור מסיכומי הנתבעת עולה כי אמנם הבעלות הועברה רק 4 ח' לפני האירוע אולם החזקה הועברה כשנה לפניו קרי ב- 1/10/03 ומכאן שאחריותה של העיריה במקרה שבנדון הינה אחריות הן כמחזיק והן כבעלים, ובמקרה זה לא תוכל למצוא מחסה מאחורי כסות עלה התאנה כי אין היא יכולה כרשות מוניציפלית  לדאוג לעצים שבחזקתה בכל אתר ואתר.

כאמור מעדויות התביעה נמצאתי למדה כי לא רק שלא דאגה העיריה לעצים שבמקום אלא שהמקום היה מוזנח ולא מטופל בעליל.

ולעניין זה יפים הדברים שנפסקו בע"א 3021/95 יהודית גרינבלט נ' ביה"ס החקלאי תיכון עיינות דינים עליון כרך נ"א 7 שם אומר ביהמ"ש כי מקום שבעל נכס מבקש לפטור עצמו מאחריות לקריסתו של עץ עליו להוכיח בראיות כי העץ היה מטופל ולא מוזנח עובר לאירוע וכי למרות הטיפול לא ניתן היה לצפות קריסתו.

ועל כך  אמרו חכמינו במשנה בבא מציעא פרק י' משנה ד'

    "הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם. נתנו לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל פטור, לאחר זמן חייב".

ובעניינו לנתבעת ניתן הזמן לקוץ את האילן החל ממועד קבלת החזקה במקום ה- 1/10/03 ובהמשך בהעברת הבעלות ב- 20/6/04 כאשר פניה לעבר תקופת חורף ומשלא עשתה דבר בעניין חייבת היא.

ב.     אשר לטענה השניה בדבר מזג האויר הסוער - הגנה זו יסודה בסעיף 64 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח-1968 הקובע:

        "אשם הוא מעשה או מחדל של אדם... אולם לא יראוהו כך אם נתקיימו בו אחד מאלה:

        (1) הנזק נגרם על ידי מקרה טבע ובלתי רגיל שאדם סביר לא יכול היה לחזותו מראש ואי אפשר היה למנוע את תוצאותיו אף בזהירות סבירה".

ברם תמצא לאמר כי גם לעניין זה לא הובאו כל ראיות ע"י

הנתבעת אשר לא צרפה חוות דעת של השירות המטאורולוגי להוכיח טענתה כי עסקינן באירוע טבע חריג שלא ניתן לצפותו מראש. ומשמצטרפת לכך העובדה שכאמור מדובר בשטח נטוש לא מטופל ולא מטופח הרי שהמסקנה היחידה הינה כי לא תעמוד לה לנתבעת ההגנה המפורטת בסעיף 64 (1) משלא הוכחו על ידה יסודות הגנה זו.

סיכום