פסק-דין בתיק א 23484/03

בפני תביעה לשיפוי או פיצוי התובעת בגין תשלומים ששילמה למבוטחה, חייל בשירות סדיר, כתוצאה מפציעה, שאירעה במהלך אימון נבחרת ישראל בטאקוונדו.

ב"כ הצדדים הסכימו על הגשת סיכומים בכתב בשאלות המשפטיות העולות מכתבי הטענות, מבלי שצד כלשהו מודה בעובדות הנטענות על ידי הצד שכנגד. היה ויוחלט, שאין עילת תביעה לכאורה נגד מדינת ישראל, תידחה התביעה. היה ויקבע, שיש עילת תביעה לכאורה, ימשכו ההליכים בהתאם להחלטה.

רקע עובדתי(מבוסס על האמור בכתב התביעה והתשובה ועל עובדות שאינן שנויות במחלוקת)

1.         התובעת היא חברת ביטוח שהיתה, בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה, המבטחת של ההתאחדות הישראלית לטאקוונדו, בפוליסה מסוג ביטוח תאונות אישיות.

2.         בהתאחדות הישראלית לטאקוונדו חברים ספורטאים רבים וביניהם גם חיילים בשירות סדיר. אחד הספורטאים שהתאמנו בנבחרת היה החייל אשר אבני (להלן - המבוטח או החייל או החייל המבוטח).

3.         ביום 25/5/01 או בסמוך לכך, התקיים אימון שגרתי של נבחרת ישראל בטאקוונדו. תוך כדי האימון נתקעה רגלו של החייל המבוטח בין המזרונים.

4.         כתוצאה מהפגיעה סבל החייל המבוטח מקרע של הרצועות הצולבות בברך ימין, האימון הופסק והוא פונה לקבלת טיפול רפואי. ד"ר מן (אורטופד בוינגייט) המליץ על ניתוח לשחזור הרצועה הקרועה.

5.         החייל המבוטח בחר להסתייע בשירותים רפואיים במסגרת האזרחית מאחר שהיה ספורטאי מצטיין והתעתד להמשיך ולעסוק בספורט. את הפתרון למצבו הרפואי הוא מצא בפנייה לרופאים מטפלים ברמת מומחיות גבוהה יותר ואשר עיקר התמחותם הוא בטיפול בפגיעות ספורט (כך נטען בסעיף 2.א. לכתב התשובה לכתב ההגנה).

6.         בעקבות הנזק שנגרם למבוטח, שילמה לו התובעת סך של 27,466 ש"ח, הכולל תשלומים לרופאים המטפלים וכן תשלומים עבור הניתוחים שעבר. סכומים אלה, כשהם משוערכים ליום הגשת התביעה, עומדים על סך של 30,729 ש"ח.

7.         בכתב התביעה לא נטען, שהחייל פנה למפקדיו או לגורמי הרפואה בצבא בבקשה לקבלת טיפול רפואי במסגרת פנימית או על ידי רופא אזרחי. מאידך נטען, שהחייל פנה לנתבעת בדרישה לתשלום ההוצאות הרפואיות, אך הנתבעת סירבה לעשות כן (סעיף 10 לכתב התביעה). עוד יצוין, שבכתב התשובה לכתב ההגנה מסתמכת התובעת על מכתב מש"קית ת"ש מיום 8/8/01, כאסמכתא לכך, שהופנה אותו לקבל טיפול רפואי מחוץ למסגרת הצבאית.

טענות הצדדים

8.         להלן תמצית טענות התובעת:

א.         בשל היותו של המבוטח חייל בצה"ל, מחובתו לפעול על פי פקודות הצבא ולקבל טיפול רפואי במסגרת הצבאית, ומחובתה הבלתי מעורערת של המערכת הצבאית לדאוג לכל צרכיו בכלל ולצרכיו הרפואיים בפרט (סעיף 11 לכתב התביעה).

ב.         התובעת שילמה את כספי הביטוח לידי המבוטח ומשכך נכנסה לנעליו וכל זכות שהיתה קיימת לו בגין האירוע כלפי הנתבעת עברה לידי התובעת.

ג.          לתובעת עומדת זכות לשיפוי גם מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, שעה  שהנתבעת התעשרה על חשבונה ולא על פי זכות שבדין. התובעת שילמה למבוטח את כל הוצאותיו בגין התאונה וחסכה בכך מהנתבעת את התשלום מכיסה.

ד.         זכותה של התובעת לקבל שיפוי מהנתבעת נובעת גם, או לחלופין, מסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן - חוק חוזה הביטוח) הקובע, שבמקרה בו קיים יותר ממבטח אחד ישאו שני המבטחים בתשלום בגין האירוע.

9.         ב"כ הנתבעת פירט את טענותיו בהרחבה על גבי 9 עמודים בכתב ההגנה ו-25 עמודים של סיכומים בכתב. מאחר וקיבלתי חלק מטענות הנתבעת והגעתי למסקנה, שיש לדחות את התביעה על הסף, לא אפרט את טענות ההגנה.

דיון

10.        אפתח את הדיון בשתי הערות:

א.         המדינה אינה המזיק ואינה קשורה כלל לאירוע הביטוחי/נזיקי, שאירע תוך כדי פעילות ספורטיבית שאינה קשורה לשירות הצבאי. אמנם המבוטח היה באימון של נבחרת ישראל, אך הנתבע כאן הוא משרד הביטחון. בכתב התביעה ובכתב התשובה לכתב ההגנה אין כל טענה, שהפגיעה נגרמה "עקב שירותו" של החייל בצה"ל (טענה זו נטענת לראשונה בסיכומי התשובה של התובע).