פסק-דין בתיק א 23474/06

בפני תביעה כספית לתשלום סך של 579,450 ש"ח. 

רקע

בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "התובע / הבנק") הינו חברה רשומה המנהלת עסקי בנקאות בישראל וכן הזוכה בתיק הוצאה לפועל מספר 6-75-02021-01. התובע מחזיק ב- 26 שקים אשר חתומים בידי שובי רמי (להלן: "הנתבע") בסכום התביעה.

ביום 11/06/03 התקשרה חברת טופ טן טוויס בע"מ (להלן: "החברה") בהסכם לפתיחת חשבון בסניף בת-ים של התובע. ביום 15/07/03 שעבדה החברה את המסמכים הסחירים, השטרות והשקים אשר מסרה או תמסור מידי פעם לתובע לגובינא למשמרת או לביטחון (צורף כנספח ת/3 לת.ע.ר התובע) וביום 06/08/03 נרשם השעבוד ברשם החברות.

במהלך הפעילות העסקית הועבר חשבון החברה מסניף התובע בבת ים לסניף עסקים איילון ושם המשיך להתנהל באותם התנאים והשעבודים.

הנתבע היה בעל שתי חנויות צעצועים, בנתניה ובגעש וכן זכיין של החברה. בחודש 04/05  התקיימו בין הנתבע ובין נציגי החברה מגעים לרכישת זיכיון נוסף לחנות בכפר סבא. בין הצדדים הוסכם כי בתמורה למלאי הקיים ישלם הנתבע סך של 375,000 ש"ח בשקים עתידיים (כמפורט בנספח א' לת.ע.ר הנתבע).

לאחר קבלת החזקה בחנות נוכח הנתבע לגלות עובדות שונות מהבטחות אשר הובטחו באשר לחנות וביקש לבטל את העסקה ולהשיב את השקים הנדונים בסך 375,000 ש"ח. על אף שהחזקה בחנות הוחזרה לאחר ארבעה ימי עסקים השקים הנדונים לא הוחזרו והופקדו בחשבון המנוהל אצל התובע.

בתאריך 2.4.08 התקיים בפני דיון מקדמי בו הוצע לצדדים  כי יתנו לבית המשפט לפסוק בסכסוך דנן על דרך הפשרה.

דיון

הצדדים בחרו, בנסיבות  העניין, לקבל את הצעת ביהמ"ש ולהפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם,  על פי הקבוע בסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט, לאחר טיעון קצר מכל צד.

יפה עשו הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו.

בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך זו, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו.

המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה - המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - ובהם החיפוש אחר האמת - מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים ( ראה אהרון ברק - על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז, (תשנ"ו) 11).   

כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים.

יש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג {ראה ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337).  וכן ראה ת"א 2014/99 זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם)}.

גם חז"ל, התלבטו מהי הדרך הנכונה ליישב סכסוכים שהגיעו אל בית הדין וחלקם צידדו בדרך הפשרה. וכך נאמר בגמרה ( מסכת סנהדרין, דף ב' עמ' ב'):

"ר' יהשוע בן קרחה אומר: מצווה לבצוע (= להביא לידי פשרה) שנאמר:" אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" [זכריה,ח'] והלא במקום שיש משפט- אין שלום, ובמקום שיש שלום -אין משפט! אלא איזהו משפט שיש בו שלום? הוי אומר: זה הביצוע(=פשרה)."

אי לכך ולאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים {(ראה ת"א (ב"ש)187/93 פרץ אשר נ' קופת חולים של ההסתדרות (טרם פורסם), וכן ראה רע"א 5192/01 די וורלי נ' הלין (טרם פורסם)} ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות התרשמתי מטענות הצדדים ומהמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבע, לשלם לתובעת לסילוק כל טענה מכל מין וסוג שהוא הקשורה בתיק זה, סך של 72,000 ש"ח. בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת מחצית מהוצאות המשפט וכן סך של 7,200 ש"ח+מע"מ  בעבור שכ"ט עו"ד.

הסכומים הנ"ל ישולמו בתשלומים חודשיים, שווים ורצופים של 1,800 ש"ח כל אחד, החל מיום 20.8.08 ובכל 20 לחודש שלאחריו.

איחור של עד 7 ימים בביצוע אחד התשלומים, לא יהווה הפרה של פסק הדין, אך איחור מעבר לכך, יהווה הפרה שיאפשר לתובע לבקש מבית המשפט לחתום על פסיקתא על סכום של 180,000 ש"ח בצירוף הוצאות ושכ"ט על פי התקנותף ובצירוף ריבית כחוק.

המזכיר ות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר רשום