פסק-דין בתיק א 23455/96

מבוא והסבר

עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, שהוגשה על ידי התובע בשנת 1996.  התביעה מגיעה לסיומה רק עתה, מכיוון שהתובע נפגע בשלוש תאונות נפרדות. התאונה השניה והשלישית אירעו לאחר הגשת כתב התביעה המקורי וחייבו את תיקונו. בעקבות תיקון כתב התביעה, נדרשו המומחים לבדוק את התובע פעם נוספת, והליך שמיעת העדויות השתרע על פני מספר רב של ישיבות.

שמיעת העדויות הסתיימה בתאריך 1.7.03, אך סיכומי ב"כ התובע הוגשו רק כשישה חודשים לאחר מכן, בשל כאבי גב מהם סבל ב"כ התובע. סיכומי ב"כ הנתבעת 1 הוגשו ביום 16.6.04, ואילו סיכומי ב"כ הנתבעות 2,3 הוגשו, בהסכמת ב"כ התובע, רק ביום 30.12.04. לפיכך, רק עתה הבשילו התנאים לסיומם של ההליכים בתיק זה, ומשכך אירע - נכתב פסק הדין במהירות האפשרית.   

העובדות

1.         התובע נפגע בשלוש תאונות דרכים:

התאונה הראשונה אירעה ביום 23.12.94, עת נהג התובע ברכב המבוטח על ידי נתבעת 1, ונפגע מאחור על ידי רכב צד ג'.

התאונה השניה אירעה ביום 26.11.97, עת נהג התובע ברכב המבוטח על ידי נתבעות 2-3, ופגע חזיתית ברכב אחר.

התאונה השלישית אירעה ביום 21.1.98, עת נהג התובע ברכב המבוטח על ידי נתבעת 2-,3 ונפגע מאחור על ידי צד ג'.

2.         התאונות הן בגדר "תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. לפיכך, המחלוקת בין הצדדים אינה מתמקדת בשאלת האחריות, אלא בשאלת נכותו של התובע וגובה הפיצויים להם הוא זכאי מאת הנתבעות.

3.         התובע הוא יליד 6.8.55. עובר לתאונה, התובע לא עבד במשך כשנה והיה "בתקופת אבטלה זמנית", כפי שציין בא-כוחו בסיכומיו. לאר שאירעה התאונה השלישית, עשה התובע הסבה מקצועית, למד משפטים וכיום הוא עובד כעורך-דין עצמאי. בנסיבות אלה, אין ולא היה מקום להפליג בתיאור עיסוקיו בעבר והכנסותיו של התובע בתחום הטקטיל - תחום אותו זנח מיוזמתו ללא קשר לתאונות - כפי שעשה ב"כ התובע בסיכומיו.  

נכותו הרפואית של התובע

4.         התובע נבדק על ידי שלושה מומחים מטעם בית המשפט כדלקמן:

א.         ד"ר ידלובקר בתחום האורטופדי, שקבע  בחוות דעתו מיום 10.8.97, כי נותרה לתובע נכות בשיעור של 10%, בגין הגבלה קלה בעמ"ש צווארי, כתוצאה מהתאונה הראשונה.

בתאריך 24.10.00 נבדק התובע ע"י ד"ר ידלובקר פעם נוספת, ובחוות דעתו נקבע, כי לתובע נותרה נכות נוספת של 10%, בגין הגבלה בעמ"ש מותני, וזאת כתוצאה מהתאונה השניה והשלישית.

ב.         פרופ' מוניץ בתחום הפסיכיאטרי, שקבע כי נותרה לתובע נכות בשיעור של 5%, בגין התאונה הראשונה בלבד.

ג.                     פרופ' רביי בתחום הנוירולוגי, שקבע כי לתובע לא נותרה נכות בעקבות שלושת התאונות.

5.         ב"כ התובע טוען, כי נכותו של התובע בתחום האורתופדי עולה על הנכות הכוללת, שנקבעה ע"י ד"ר ידלובקר. לדבריו, במענה לשאלות הבהרה ובחקירתו הנגדית, אישר ד"ר ידלובקר, כי לתובע נותרה הגבלה קשה בעמ"ש צווארי, המתאימה לתקנה 37(5) ג' לתקנות המל"ל, המזכה ב- 30% נכות. אמנם ד"ר ידלובקר ביקש לייחס מגבלה זו לבעיה נוירולוגית או נוירו-פסיכיאטרית, אך לאור העובדה ששני המומחים בתחום זה לא סברו כך, טוען ב"כ התובע, כי יש לייחס את הנכות לתחום האורתופדי דווקא.

6.         ב"כ הנתבעת 1 אינו שבע רצון אף הוא מקביעותיו של ד"ר ידלובקר, אך טיעונו שונה. לדבריו, ד"ר ידלובקר אינו מומחה בתחום האורתופדי, ובמהלך חקירתו הנגדית אף אישר, כי נתן לתובע ליהנות מהספק, למרת שלא מצא ממצא רפואי היכול להסביר את מגבלת התנועה שלו וציין, כי יתכן שאינה קשורה לתחום האורתופדי. לפיכך, סבור ב"כ הנתבעת 1, כי יש לקבוע, שלא נותרה לתובע נכות בתחום האורתופדי כלל ועיקר.

7.         ב"כ הנתבעות 2-3 טוענת, כי לאור חקירתו הנגדית של ד"ר ידלובקר, אין לקבל את קביעותו בדבר שיעור הנכות, כתוצאה מהתאונה השניה והשלישית. לדבריה, במהלך החקירה הודה ד"ר ידלובקר, כי התובע לא שיתף פעולה בבדיקה, ואישר כי אינו יכול לקבוע לאיזו תאונה יש לייחס את ההגבלה שנמצאה בבדיקתו. לחילופין, טוענת ב"כ נתבעות 2-3, כי יש לייחס את הנכות לשלוש התאונות גם יחד.

מעמדה של חוו"ד רפואית

8.         מעמדה של חוות דעתו מומחה ככלל, וחוות דעתו של מומחה רפואי בפרט, הוגדר כך:

"כמו כל חוות דעת של המומחה המוגשת לבית המשפט, כך גם חוות דעתו של מומחה רפואי: היא אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות לפני בית המשפט, ובית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, כשהוא מוצא זאת לנכון, בהתאם לשיקול דעתו."(ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174).