פסק-דין בתיק א 23453/05

1.              התובעת נפגעה בעינה ביום 17.12.03 כשביקרה בחנות ספרים וחוברות של הנתבעת 1.

בעלי הדין חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.

2.              יריבות

א.             לטענת הנתבעות אין הנתבעת 1 אישיות משפטית ומדובר בשם חנות בלבד. טענה זו חזרה גם בתחשיב הנזק ובכל זאת לא טרחה התובעת לתקן תביעתה והגדילה לעשות כשבסיכומיה, לאחר שמיעת ההוכחות, טענה כי לא היה מקום לתיקון כתב התביעה כיוון שמדובר באחריות שילוחית בלבד. גם באחריות שילוחית יכולה לחוב רק אישיות משפטית ומשאין הנתבעת 1 אישיות משפטית דין התביעה נגדה היה להדחות על הסף.

ב.             לתובעת אין יריבות ישירה עם הנתבעת 2 ובהעדר מבוטח לא כל שכן.

די היה בכך כדי להכריע גורל התביעה, אך משנשמעו הראיות אתייחס גם לגופו של עניין.

3.              אחריות

א.             כאמור בסעיף 3 לכתב התביעה:

"ביום 17.12.03 נכנסה התובעת לחנות הספרים 'בבליוס'... ובעודה ניצבת בפתח החנות, ניגשה לעברה אחת מעובדות החנות כשבידיה ערימה כבדה של ספרים כשלפתע הפילה העובדת את אחד הספרים מידיה וכתוצאה מכך פגע במישרין בעינה הימנית של התובעת...".

ב.             בעדותה בביהמ"ש הכחישה התובעת הנטען לעיל (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 28 - 14) וטענה מפורשות "לא נכון מה שכתוב בכתב התביעה" (עמ' 4 לפרוטוקול שורה 25).

ג.               בעדותה הראשית טענה כי  "ופתאום היא (המוכרת -מ.ש.) נפלה עלי ונתנה לי מכה ממה שהיה לה ביד. לא ראיתי מה זה היה... ראיתי אותה כשהיא באה עם ערימה כזאת... לא ראיתי כלום" (עמ' 3 לפרוטוקול 8 - 3) גם בחקירתה הנגדית הודתה כי: "ש. לא ידעת מה הגברת החזיקה באותו יום כשנפלה עליך, מה פגע בך?

ת. בעלי יודע. הוא ראה. אני דפדפתי" אך מיד המשיכה "היתה לה ערימה של חוברות, ספרים...

ש. לפני כן אמרת שלא ראית מה הגברת החזיקה ביד ועתה את אומרת אחרת?

ת. אני ראיתי אותה, איך שהיא באה אלי. הקצה של הספר פגע בי" (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 16 - 12).

ד.             התובעת טענה כי רשמה פרטי הארוע ומסרה הרשום לבא כוחה (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 25 - 19, עמ' 5 לפרוטוקול 14 - 13), אך רישום כזה לא הוצג.

ה.             בן זוגה של התובעת שעמד לידה בעת הארוע טען כי המוכרת נכנסה עם ערימה של ספרים, חוברות והחליקה, אך בחקירתו הנגדית הכחיש האמור בת/1, פתק בכתב ידו של בעל החנות שלא נכח באירוע כי "התחלק לה ספרים" (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 28 - 23).

ו.               התובעת טענה כי בעל החנות מסר פתק שרשם בכתב ידו (ת/1) שכמוהו כהודאת בעל דין, אך בהגינותה חזרה בה מטענתה כשהסתבר שבעל החנות כלל לא נכח ביום הארוע בחנות ולא ידע על שארע עד הגיע בעלה לבקש פרטי הבטוח.

ז.              גם בפתק ת/1 שנרשם לבקשת בעלה של התובעת וכנראה מפיו, בהעדר ידיעה של בעל החנות, נרשם "היתה בחנות והתחלק לה הספרים לכוון העין".

ח.             גרסה זו מתיישבת יותר דווקא עם גרסת הנתבעות לפיה "הגשתי לה את החוברת, תוך כדי כך, היא משכה את החוברת ממני וזה פגע בה... היא משכה את החוברת ובאותו רגע ראיתי שהיא שפשפה את העין, אחרי זה היא דברה אתי ושלמה ולא ייחסתי לזה חשיבות" (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 23 - 17).

ט.             לאור כל האמור לעיל, אין מנוס מלקבוע כי לא הוכח אפילו אופן אירוע הפגיעה, ע"י ספר או חוברת, ע"י נפילת המוכרת עצמה או רק הדברים שבידיה או שמא אכן כמשיכת החוברת ע"י התובעת עצמה.

י.               גם לו ארע המקרה כטענת התובעת לא הוכחה כל עילה מצד המוכרת מה עוד שבעלה של התובעת העיד בעצמו "והבחורה הביאה את הספרים כביכול התחילה (צ"ל - התחלקה - מ.ש.) לא בכוונה ופגעה לה בעין" (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 16 - 8)