פסק-דין בתיק א 2345/05

1.         התובע, יליד אוקטובר 1965, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 21.7.97.

            התובע נהג במשאית כבדה מסוג סמיטריילר בשרות מעבידו אצלו עבד כנהג שכיר. בהגיעו לרחוב אהרונסון בחדרה התנגשה המשאית עם אוטובוס. מעוצמת ההתנגשות נפגע התובע בכל חלקי גופו. כתוצאה מהפגיעה סבל הוא, וסובל עד היום, מבעיות בתחום האורולוגי והתפקוד המיני.

מעבר להיות התאונה תאונת דרכים, ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים, הוכרה היא ע"י המל"ל כתאונת עבודה. לאחר דיונים וערעורים בפני ועדות רפואיות שונות של המל"ל לרבות תביעות בגין החמרה במצבו הרפואי, קבעה הועדה הרפואית של המל"ל (ביום 11.3.02) דרגות נכות לצמיתות במספר תחומים רפואיים, שהן ברי- תוקף גם בענייננו.

            כך נקבעה לתובע נכות רפואית בשעור 30% בתחום האורולוגיה, 10% בתחום הנאורולוגי ו- 10% נוספים בתחום הרפואה האורטופדית, בגין פגיעה בגב והגבלות מסוימות בתנועה עקב כך.

            הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה, איפוא, לתובע ע"י המל"ל עומדת על כ- 44% לצמיתות.

            התאונה הוכרה, כאמור, כתאונת עבודה והתובע מקבל ויקבל בעתיד ממל"ל את הגמלאות המגיעות לו על פי דין על יסוד נכותו הרפואית הנ"ל שהוגדלה ל- 65% פי תק' 15 לתק' המל"ל בדבר קביעת שיעורי הנכות מעבודה.

            בתובענה שבפני תובע התובע את יתרת הנזקים שנגרמו ויגרמו לו כתוצאה מהתאונה העולים, לטענתו, באופן ניכר על תקבולי המל"ל שקיבל ויקבל בעתיד.

2.         נכות תפקודית

            הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה לתובע לצמיתות ע"י המל"ל - קביעה החלה בענייננו (ס' 6ב' לחוק הפלת"ד) עומדת כאמור, על 44%.

            לצורך קביעת שיעור תקבולי המל"ל הועלתה, כאמור, דרגת נכותו ל- 65%, בעיקר משום שהמל"ל השתכנע כי ההפרעות, או הנכויות, ובעיקר שלילת רישיון הנהיגה שלו עקב הפגיעה האורטופדית, מונעות ממנו לעבוד כנהג ציבורי.

            אין חולק כי התובע עבד במשך כל חייו הבוגרים כנהג משאית. מעבר ל- 12 שנות למוד לא למד התובע במסגרות לימוד פורמליות ולא רכש מקצוע או התמחות בתחום מקצועי כלשהוא, לבד מנהיגה על משאית ועל סמיטריילר.

            מהמסמכים הרפואיים שהוצגו בפני ומהעדויות שנשמעו במהלך הדיון , התרשמתי כי הבעיה האורולוגית ממנה סובל התובע היא משמעותית וחמורה ואכן מונעת ממנו, או מקשה עד מאוד, לעבוד כנהג משאית.

בשל הפגיעה הוא נזקק לצנתור השתן. הוא מבצע זאת בעצמו 3 פעמים ביום. מעבר לכך, בשל תחושות בהן הוא נתקף, הוא נאלץ להטיל את מימיו בתכיפות רבה "כל פעם קצת". מגבלות אלה מאלצות אותו:

" ללכת לשרותים כל היום. ההתעסקות שלי כל היום היא סביב השרותים. איני יכול לשמור על השתן אני חייב להטיל שתן כל פעם קצת זה חוזר על עצמו מידי 20-30 דקות הגעתי למצב שאני צריך לשים פדים". (עמ' 16 לפרוטוקול).

כתוצאה ממגבלות או נכויות אלה ומהנכות האורטופדית, נשלל ממנו רישיון הנהיגה על משאית וסמיטריילר והוא רשאי כיום לנהוג על מכונית פרטית בלבד.

התובע ניסה לעבוד כנהג בהסעת ילדים למוסדות חינוך שונים, אך ניסיונות אלה לא עלו יפה. מעבידיו לא השלימו עם מגבלותיו והעדיפו להעסיק נהגים בריאים. במצב דברים זה אין התובע מצליח למצוא עבודה קבועה ומסודרת כנהג.

עובדה זו היא בעלת משקל רב בקביעת רמת נכותו הפונקציונלית. עם זאת, אין להתעלם מקביעת המל"ל (ב- נ/1) לפיה נכותו ומגבלותיו מאפשרות לו לעסוק ב"מגוון רב של עבודות" בתחומים אחרים. סיפר אמנם התובע כי הוא ניסה לעבוד בשמירה אך לאחר תקופה קצרה פוטר אף מעבודה זו.

אף קיום יחסי המין עם אשתו נפגע, לדבריו, בעיקר בשל הצורך בצנתור לפני קיומם.

בהביאי בחשבון את הנסיבות הנ"ל ובעיקר את חוסר יכולתו לעבוד כנהג משאית, מקצוע בו עבד וממנו התפרנס עד שנפגע, אני סבור כי מן הראוי לקבוע את דרגת נכותו התפקודית ל- 65%, בדומה לדרגת הנכות הכוללת שנקבעה לו ע"י המל"ל. על בסיס נכות זו יחושבו הפסדי השתכרותו של התובע ושאר נזקיו.