פסק-דין בתיק א 23412/05

חנותו של התובע נישומה במשך עשרות בשנים לצורך חיוב בארנונה על  פי שטח  של 27 מ"ר. בתגובה לבקשת התובע  נמדד הנכס ונמצא כי יש לחייבו על פי שטח של 14 מ"ר . העירייה הודיעה לאחרון  כי שטח הנכס תוקן מ-26 ל-14 מ"ר, החל מיום 1.9.04, בסמוך ליום הגשת הבקשה. התביעה לפני הינה להשבת הפרש כספי הארנונה  למשך תקופת החזקה, עד למועד המדידה.

ואלו העובדות הצריכות לתובענה:

1.         ביום 18.11.1969 רכש חיים מועלם (להלן: " התובע") זכויות חזקה  בדמי מפתח  בחנות למכירת פירות וירקות (להלן:" הנכס").

            עיריית תל אביב (להלן: "הנתבעת"), רשמה את התובע כמחזיק בנכס,

             המצוי ברחוב התקווה 33 בתל אביב, החל מאפריל 1970, ח-ן ארנונה:

             4017-0330-001-21.

2.                     במשך שנים שילם התובע ארנונה על הנכס, לפי שטח של  26.55 מ"ר.

3.                     בשנת 1991, ערכה הנתבעת סקר מחזיקים בו נרשם כי שטח הנכס  הינו 26.55. בדו"ח הלאקוני מופיעה חלוקה בין חנות, בשטח 13.95 וסככה בת 12.6. כן נרשם שם כי השטח הוא "ללא שינוי". מאז, ועד 2004 לא נערכה כל בדיקה נוספת בנכס.

4.       ביום 9.9.04 התקבלה במשרדי האגף לחיובי ארנונה של הנתבעת בקשת התובע  לערוך בדיקה חוזרת של שטח הנכס. לטענתו, קטן השטח בפועל מזה שהינו מחויב ומשלם מס בגינו.

5.                     ביום 11.10.04 ערכה הנתבעת ביקורת בנכס ומצאה כי שטח הנכס הינו  13.55 מ"ר. ב 13.10.14 שלחה  הודעה לתובע כי שטח הנכס לצורך חיוב הארנונה שונה ל - 14 מ"ר  החל מיום 1.9.04.

6.         ב 14.11.04 פנה התובע וביקש בדיקתה של הנתבעת להחזר  כספים בגין הפרש השטח לתקופה שמשנת 1970- 2004. הנתבעת דחתה פנייתו וטענה כי לא קיבלה כל פניה קודמת לשינוי, ולפיכך תבוצע ההקטנה לחיוב ממועד הבדיקה ואילך.

7.                     התובע הגיש תביעתו לבית המשפט להשבת 120,838 ש"ח ששילם ביתר במרוצת שנים אלו. סכום התביעה- הפרש החיוב בארנונה עתה, במכפלת שנות  החיוב.

8.        הנתבעת הגישה בקשה לדחייה על הסף (בש"א 167544/05) בטענת חוסר סמכות עניינית. נטען כי הסמכות הייחודית נתונה למנהל הארנונה ולוועדת הערר.  הבקשה נדחתה בשל טענת התובע להתרשלות הנתבעת במילוי תפקידה- טענה המקנה  לבית משפט זה את סמכות הבירור.

9.         בכתב הגנתה  העלתה הנתבעת גם את טענת ההתיישנות.

10.       עילת התביעה- עשיית עושר ולא במשפט ולחלופין  פיצוי מכוח עוולת הרשלנות.

טענות התובע

11.       התובע טוען כי  הינו אדם פשוט העוסק למחייתו במכירת ירקות בשוק ולא  ראה סיבה לחשוד כי השטח לפיו הוא מחויב בארנונה הינו שונה מהקיים בפועל. לגרסתו, חשדו התעורר כששמע באקראי שיחה בין בעלי חנויות סמוכים.

12.       לטענתו, נובעים חיובי תשלומי הארנונה המופרזים מרשלנות הנתבעת ועובדיה, אשר ערכו  מאז ומתמיד את המדידות במקום (כך למשל הסקר בשנת 91 שגם בו נקבע כי שטח חנותו הינו 27 מ"ר). לשיטתו, הסתמך על החזקה כי דרישת הרשות לתשלום מבוססת כדין ואין לייחס לו רשלנות  תורמת.

13.       הואיל והתובע לא שמר קבלות וחשבונות משנת 1970, ערך את החישוב להשבה על בסיס המחיר  הנכון  ל- 1.3.05 והכפילו בשלושים וחמש שנות החיוב העודף.