פסק-דין בתיק א 23373/05

מבוא

1.        התובע, יליד 1976, נפגע לטענתו בתאונת פגע וברח ביום 17.8.00 ומכאן תביעתו כנגד הנתבעת (להלן: " קרנית").

2.         הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות ועצם קרות האירוע והן בשאלת גובה הנזק.

3.         מטעם התובע העידו הוא עצמו, אביו, מר רצון שרעבי, וכן עד נוסף בשם ציון סלמאסי אשר היה עד לאירוע. מטעם קרנית העיד חוקר מר עוזיאל עומיסי וכן הוגשו הודעה של העד ציון סלמאסי וקלטות של חקירת עדים שביצע החוקר.

4.         לאור המחלוקת בשאלת החבות תדון ראשית שאלה זו.

גרסת התובע לקרות התאונה

5.         בכתב התביעה מציין ב"כ התובע כי התאונה ארעה בשעה 22:30 לערך בעת שהתובע נפגע כהולך רגל.

6.         בתצהיר עדותו הראשית מציין התובע כדלהלן:

            "בתאריך 17.8.00 סמוך לשעה 21:10 לערך יצאתי מביתי שברחוב מרגולין 18 לכיוון קיוסק ברחוב גליפולי.

            במהלך חצייתי את הכביש ברחוב גליפולי, מול בית השוטר, הגיח לפתע מצד ימין של הכביש אופנוע שנסע במהירות מופרזת, פגע בי והעיף אותי לכביש [להלן: התאונה]".

            בהמשך מציין התובע כך:

            "כשהרמתי את ראשי ראיתי שברים ממגן הרוח של האופנוע על הרצפה ואת נהג הקטנוע בורח...

            לאחר הפגיעה הגיעו למקום התאונה מספר עוברי אורח אחד מהם, ציון סלמאסי, סייע לי לקום וליווה אותי לביתי.

            כאשר הגעתי לביתי פינה אותי אבי לקבלת טיפול רפואי...".

7.         התובע טוען כי לא ראה את מספר הרישוי של האופנוע וכי האופנוע ברח בחופזה מהמקום ועל כן לא יכול היה לאתרו. מכאן תביעתו כנגד קרנית.

טענת הנתבעת

8.         קרנית טוענת כי אירוע התאונה לא ארע כפי שמתאר אותו התובע וכי עדותו, לרבות עדויות עדיו נסתרה.  ב"כ קרנית טוען כי התובע סתר עצמו בעדויות נוספות שנתן, לרבות לחוקר מטעמה וכן קיימות סתירות בין עדויות העדים הנוספים שהביא בתמיכה לעדותו לבין עדויותיו שלו.

דיון בגרסת התובע

9.         בעדות התובע בפני החוקר ציין התובע, כי האירוע ארע בעת שהיה בדרכו לקיוסק בשכונה בסביבות השעה 19:00 - 20:00 בערב (עמודים 9 ו - 10 לתמליל השיחה עמו). התובע ציין כי היה חשוך והוא ממש לא ראה את רוכב האופנוע והבחין בשברים של מגן הרוח של האופנוע, אשר הוא חושב שזה החלק באופנוע שפגע בו. עוד הוסיף התובע כי לאחר הנפילה הגיעו אליו שני אנשים שאחד מהם עונה לשם ציון, עד כמה שהוא זוכר, אבל הוא לא הצליח לאתר אותו והבין שהוא בכלל לא גר בארץ איזה שהיא תקופה. את אותו ציון הוא מכיר מהשכונה עוד כילד, הגם שאינו בטוח שכך קוראים לו.

לשאלות החוקר הנוגעות לניסיונותיו של התובע לאתר את אותו ציון הוא השיב: "... אף פעם לא נכנסתי, לא חשבתי לדעת מיהו, מה הוא... אני זוכר, עזור לי, הוא היחיד שהרים אותי, הביא אותי לפה... ונראה לי מפה כבר המשכתי לבד או שלקח אותי הביתה לגמרי". מתוך עדותו עולה שאינו זוכר בוודאות אם ציון ליווה אותו ממש עד הבית או רק עזר לו לקום.

10.        בחקירתו הנגדית בבית המשפט ציין התובע כי האופנוע לא נסע מהר. ראה עדותו בעמ' 7 בראש העמוד: "לא זכור לי אם סיפרתי להם שהיו שברים מוכתמים בדם ושפגעו מהצד. גם עכשיו אני לא אומר שהוא נסע מהר".

            משנדרש לסתירה בין אמירתו זו לדבריו בתצהיר ולפיהם האופנוע שפגע בו נסע במהירות מופרזת לא יכול היה ליישב את הסתירה וניסה לגמד ממנה על דרך אמירה כי יכול להיות שמדובר בהערכה שלו ובהמשך שב וציין שלהערכתו האופנוע נסע במהירות.