פסק-דין בתיק א 23279/05

מבוא וטענות הצדדים

1.       לפניי תובענה שטרית בין 'צדדים קרובים' על שיק בסך 390,000 ש"ח, שמסר הנתבע לתובע ביום 14.2.02. על גב השיק נרשם שסכומו שווה-ערך לסך 85,000$, נכון ליום המסירה שצוין אף הוא.

2.       בצד השיק רשם התובע נוסח של הצהרה והתחייבות שעליה חתם הנתבע, שלפיה קיבל הנתבע מן התובע הלוואה בסך 85,000$, והיא תוחזר עד יום 1.3.02 (קרי: תוך שבועיים). איחור יגרור פיצוי חודשי בסך 2,550$. המסמך מאזכר את השיק האמור, שניתן לביטחון ולפירעון ההלוואה.

3.        הנתבע טוען, בהסתמך על עדות עצמו ועל העדויות מטעם התובע, שביסוד השיק וההתחייבות האמורים עומדות הלוואות שקיבל הנתבע מאת אם התובע, גב' שושנה בן-דוד (להלן: 'שושנה'), שנים קודם לכן. לגרסתו, פנה אל שושנה משום שהייתה ידועה ברמלה כפורטת שיקים וכמלווה-בריבית, והייתה מוכרת לו אישית על רקע עסקאות קודמות מסוג זה. הנתבע קיבל משושנה, במועדים שונים, סכומים שהצטברו לסך 55,000$ (קרן). על סכומים אלה שילם באופן סדיר, עד לאשפוזו בנובמבר 2001, ריבית חודשית בשיעור 3% על הסכומים הדולריים; ללא תשלום לפירעון הקרן. במשך כחצי שנה שבו היה מאושפז, לא שילם. לאחר מכן המשיך לשלם, אם כי לא את מלוא סכומי הריבית - אלא כמחציתם, בממוצע. שושנה הודיעה לו כי הפרשי הריבית שלא שולמו יתווספו לקרן. התשלומים שביצע הנתבע פורטו בתצהירו, בהסתמך על תרשומות שערך ועל רישומים ביומנו, שצורפו לתצהיר. הנתבע טוען כי בשים לב להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (להלן: 'חוק ההלוואות') החל בענייננו, ולאחר עריכת ההתאמות הנדרשות מבחינת שיעורי הריבית - אין הוא חב לתובע את הסכום הנתבע, כנקוב בשיק. הנתבע טוען כי חתם על השיק וההתחייבות הנדונים מתוך ערפול תודעתי, בעקבות אירוע מוחי שעבר, בלחצו של התובע, ומבלי שהיה ער לאי-חוקיותה של הריבית שנזקפה לחובתו.

4.       התובע טוען, בהסתמך על עדות עצמו ועדות אימו, כי אין להתייחס לפרה-היסטוריה של השיק וההתחייבות מושא התובענה. לגרסתו, ההלוואות ניתנו כשהן צמודות לדולר וללא ריבית, על רקע היכרות-מילדות בין שושנה לנתבע, והקשר המקצועי ביניהם סביב טיפולו של הנתבע ברישוי העסק שנוהל בנכס של שושנה. שושנה והוא אינם עוסקים בהלוואות, ולפיכך חוק ההלוואות אינו חל. התובע כופר בפירעון סכום כלשהו על חשבון החוב.

תחולת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות

5.       אמנם התובע טוען כי יש להתמקד בשיק ובהתחייבות שנחתמו על ידי הנתבע ביום 14.2.02, הממצים את החוב שהתגבש עד אז. אולם, התובע ושושנה מודים שחיובים אלו לא 'נולדו מן הים'. הייתה להם היסטוריה, בדמותן של הלוואות שנטל הנתבע משושנה [פרוטוקול עמ' 7, 11, 12]. המדובר בצדדים קרובים לשיק, וטיבה של עסקת-היסוד רלבנטי גם לתובענה שטרית זו. למעשה, השיק וההתחייבות אינם אלא "נוסח חדש" של ההתחייבות המקורית לפרוע את ההלוואות. לשאלת הצורך ב"נוסח חדש" כאמור אתייחס בהמשך.

6.       תנאי להחלת חוק ההלוואות הוא הקביעה כי שושנה הייתה 'מלווה', קרי: נתנה הלוואות דרך עיסוק. חרף דלותה של התשתית הראייתית שהנתבע השכיל להניח בענייננו, הגעתי למסקנה כי עליי לקבוע כאמור, מטעמים שיפורטו להלן.

7.       ראשית, יושם לב להיעדרה הרועם של הכחשה מפורשת, פשוטה וחד-משמעית מצד שושנה בתצהירה כי עסקה בפריטת שיקים ובמתן הלוואות. היעדר זה בולט במיוחד על רקע היפוכו, בדמותה  של הכחשה כאמור, בפתח תצהירו של התובע [בסעיף 3], לאמור: "אינני עוסק במתן הלוואות ומעולם לא עסקתי במתן הלוואות".

8.       שנית, לא השתכנעתי מניסיונה של שושנה לתאר את העסקה עם מחבש, שעליה נחקרה [פרוטוקול, עמ' 10-11], כעסקה שמהותה שונה מעסקת-הלוואה. תחילה הציגה את העסקה כעסקת שותפות שבוטלה סמוך לתחילתה. לאחר התפתלות הודתה שכספה נותר בידי אותו מחבש שנים ארוכות. לגרסתה לא תבעה ממנו ריבית, ובהסתפקותה ב-26,000$ במקום 40,000$ ויתרה למעשה על חלק ניכר של הקרן, מתוך התחשבות במצבו הכלכלי. אני מתקשה להאמין לגרסה זו, ומתרשם כי המדובר היה בהלוואה חוץ-בנקאית.

9.       שלישית, אינני מאמין לשושנה שההלוואות לנתבע בענייננו היו ללא ריבית. גם אצל הנתבע שהה כספה של שושנה שנים ארוכות, כשהיא מוסיפה ומלווה לו כספים. לא סביר בעיניי שהייתה נוהגת כך, חרף היעדר פירעון כלשהו והיעדר בטוחה כלשהי כגרסתה, לולא הייתה לה ציפייה לרווחי-ריבית, שאף התממשה בתשלום הריבית בפועל (לעניין זה אחזור בהמשך).

10.   רביעית, אני סבור שהריבית שעליה העיד הנתבע משתקפת ב"פיצוי" שנקבע בהתחייבות שניסח התובע. כזכור, הנתבע העיד שהריבית שהושתה עליו הייתה בשיעור 3%. סכום ההלוואה במועד ההתחייבות, כנקוב בה, היה 85,000$. והנה, הפתעה: 3% מתוך 85,000$ הם... 2,550$, שהוא, לפי האמור בהתחייבות, סכום הפיצוי בגין כל חודש של השהיית הפירעון! התובע טען בעדותו [פרוטוקול עמ' 9; ראו גם תחילת הדברים בעמ' 8] כי מדובר בצירוף מקרים בלבד. איני מאמין לכך. התרשמתי מסימני דחק בהתנהלותו על דוכן העדים בעת שנחקר על כך. בנוהג שבעולם שפיצוי מוסכם מוגדר בסכום עגול. השתכנעתי שהבחירה בסכום הבלתי-עגול של 2,550$ אינה נובעת אלא מרצון לשמר ריבית חודשית בשיעור 3%, תוך הכשרתה-כביכול על ידי שינוי השם.

11.   מכאן, ומעצם טרחתו של התובע לתת לבוש שטרי וחוזי חדש לחוב, אף שבידי שושנה היו שיקים ישנים שניתנו בגינו והיא יכולה הייתה לשמרם ולתבעם בשם עצמה, ומתשובותיו הבלתי משכנעות של התובע בעניין זה [פרוטוקול עמ' 7-8], אני מתרשם שביסוד ה"נוסח החדש" עמדה כוונתו של התובע, משפטן בהכשרתו, "להכשיר" את החוב הישן, שהיה חוב מפוקפק בגין הלוואה חוץ-בנקאית שלא קוימו בה הוראותיו של חוק ההלוואות. על ידי ה"נוסח החדש" התיימר התובע להפוך את החוב מחוב כלפי 'מלווה' לחוב כלפי אדם שאין עיסוקו בכך, אדם נורמטיבי על פי מקום עבודתו ומקצועו; מחוב שאינו נסמך על חוזה הלוואה כדין לחוב המבוסס על הסכם מפורט בכתב; ומחוב הנושא ריבית-נשך לחוב שאינו נושא ריבית, כביכול, אלא "פיצוי מוסכם בגין איחור בפירעון" בלבד.

12.   בעיקר מטעמים אלה, אך גם משאר הטעמים שפורטו בפסקה 8 בסיכומי הנתבע, שהניתוח המפורט בה מקובל עליי, ולא אחזור על שאר פרטיו כאן - השתכנעתי שהחוב הנתבע במהותו הוא חוב בגין הלוואה שנתנה שושנה, במהלך עיסוקה במתן הלוואות בריבית, ונכון להחיל עליו את חוק ההלוואות.

התרשמותי מן העדים

13.   פינה ויתד להכרעה בענייננו הם התרשמותי החזקה מחוסר-מהימנותה של שושנה. שושנה עשתה עליי רושם לא-אמין, חלקלק, אפל וקר. לא "קניתי" את נימת "ההלקאה העצמית" על "סלחנות-היתר הנאיבית" שגילתה כלפי חייביה שנזכרו בחקירתה הנגדית, מחבש והנתבע. לדבריה, הלוותה להם כספים בסכומים ניכרים לפרקי זמן ארוכים ללא ביטחונות וללא ריבית, ועל אף שמעלו באמונה והשיבו לה רעה תחת טובה - מחלה להם על חלקים ניכרים של הקרן, או על "הפיצוי המוסכם", לפי העניין. אחת משתיים: או ששושנה היא גומלת חסדים כפייתית, הפועלת תוך סיכון-עצמי כלכלי חוזר ונשנה, החורג מנאיביות לעבר הרס-עצמי כלכלי - או שהיא מלווה-בריבית, אשר לעת-משפט מתחסדת בניסיון להימלט מתוצאות משפטיות של התנהלותה. אני מעדיף את האפשרות השנייה.

14.   גם מן התובע התרשמתי כי הוא מגלה טפח ומכסה טפחיים. כאמור לעיל, התרשמתי שפעולותיו נועדו "לשדרג נורמטיבית" את החוב של הנתבע לשושנה, על ידי העתקתו מן הקטגוריה של חוב שגובש שלא בהתאם לחוק ההלוואות לחוב שנוצר בעקבות "הלוואת גמ"ח", ללא ריבית (זאת מלבד הנפקות של הכחשת תשלומי הריבית מבחינת היבטי המיסוי הכרוכים בקבלתם של תשלומים כאלה). גם מבחינתו, הנכונות לוותר על ה"פיצוי המוסכם" כולו, חרף חלוף זמן כה רב שבו נשחק משמעותית ערכו הריאלי של הסכום הדולרי הקבוע - נשמעה לי לאו-דווקא כביטוי לשנאת-בצע, אלא יותר כניסיון לרכוש את אמונו ואהדתו של בית המשפט במטרה להציל את קרן החוב.

15.   הנתבע העיד באופן לא לגמרי קוהרנטי, כמפורט בסקירתו של ב"כ התובע בסיכומיו. אולם הוא עשה עליי רושם מהימן, ואני תולה את הבלבול המסוים שהשתקף אצלו בשלבים שונים באירוע המוחי שעבר, ולא בחוסר מהימנות. ההבדלים בין הפרטים שמסר בהזדמנויות שונות לא נגעו לעיקרי הדברים ברמה המהותית. יחד עם זאת, מובן כי בנסיבות אלה יש להתייחס בזהירות לעדותו, ככל שהיא נובעת מן הזיכרון. אוסיף ואזכיר כי עדותו של הנתבע היא עדות יחידה של בעל דין, וגם עובדה זו מחייבת זהירות מיוחדת. את הנימוקים בפסק הדין לקביעת ממצאים לפי עדות זו יש לראות גם כפירוט לעניין סעיף 54 בפקודת הראיות. מכל מקום, גם עדותם של התובע ואימו היא, למעשה, עדות של בעלי-הדין, ללא עדות תומכת אובייקטיבית. לפיכך, היבט זה "מתקזז" בין הצדדים.

סכום ההלוואה

16.    שושנה טוענת שהלוותה 85,000$ (קרן). הנתבע מודה בקבלת 55,000$ (קרן), וטוען שהקרן הוגדלה על ידי שושנה עקב ריביות שלא שולמו.

17.   התובע נתפס בסיכומיו להודאתו-כביכול של הנתבע בעניין זה בתצהירו מיום 26.4.05, אולם עיון בגוף התצהיר, שם מפורטות ההלוואות, מגלה כי אין מדובר בסכום הנזכר בסעיף 2. נראה, אפוא, שהכוונה בסעיף 2 הייתה לחוב הנטען. הנתבע היה מודע לטעות זו, ותיקנה בעדותו בדיונים המוקדמים [פרוטוקול מיום 3.4.05, עמ' 4; פרוטוקול מיום 11.7.05, עמ' 2].    

18.   משקבעתי שהחיוב השטרי מיום 14.2.02 אינו אלא גילום של החוב בגין ההלוואות המקוריות שנטל הנתבע משושנה - אל לי לראות בסכום הנקוב בשיק משום סוף פסוק, אלא עליי לבחון מהו החוב הנכון בגין אותן הלוואות. מובן כי אם אקבע שהחוב הנכון נמוך מן הסכום הנקוב בשיק, תהיה בכך משום הגנה בתובענה השטרית הנדונה בין הצדדים הקרובים לשיק כאמור.

19.   על סכומי ההלוואה המקוריים לא הציג התובע שום תיעוד. לא הוצגו רישומים אותנטיים שנעשו בזמן-אמת, ואין-צריך-לומר שלא הוצגה הנהלת חשבונות מסודרת.