פסק-דין בתיק א 23276/06

^{בפני תביעה על סך כ- 90,900 ש"ח.  מדובר בתביעה להשבת תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה, הנתבע, ולצדדים שלישיים, בגין נזק שנגרם לרכב הנתבע ולכלי רכב נוספים בתאונת דרכים מיום 13.3.04.}

^{בגין התאונה נשוא התביעה הוגש כתב אישום נגד הנתבע והנתבע הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בקלות ראש עפ"י סע' 62(2) ו- 38(3) לפקודת התעבורה.}

^{בעובדות שבכתב האישום נאמר כי בתאריך 13.3.04 בשעות הערב נהג הנאשם את רכבו בשד' רוקח בת"א מכיוון מערב למזרח, והגיע סמוך למגרשי הספורטק. "הנאשם לא שם לב לדרך, סטה ימינה והחל לעקוף פרטית מאזדה מצידה הימני - תוך שהוא מתחרה בפרטית לנצ'יה נהוגה בידי חברו - כשהוא חולף בינה ובין הרכבים החונים בימין הדרך, התקרב יתר על המידה ליונדאי החונה, ופגע בה עם פינה קדמית ימנית בפינה האחורית שמאלית של היונדאי, המשיך ופגע בסובארו בכנף שמאלית קדמית,  ולאחר מכן, פגע בה בדופן פינה שמאלית אחורית, סובב אותה שמאלה, ולבסוף פגע בה שוב בדופן שמאל ושני הרכבים נעצרו במרכז הכביש".}

^{כאמור, הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות המפורטות בכתב האישום. ערעור שהגיש הנאשם על חומרת העונש - נדחה.}

^{התובעת טוענת, כי עפ"י סע' 2 של פרק ד' לפוליסת הביטוח, חל הכיסוי הביטוחי רק במקרה שנעשה שימוש ברכב למטרות חברתיות ופרטיות. סע' 2.2 של הפרק האמור, מרחיב את הכיסוי הביטוחי לשימוש למטרות עסקו של המבוטח, אך מדגיש כי שימוש ברכב למטרות תחרות אינו מכוסה.}

^{התובעת טוענת, כי משנקבע שהתאונה נגרמה אגב נהיגה בתחרות עם רכב אחר, לא חל הכיסוי הביטוחי ועל הנתבע להשיב לה את התשלומים ששילמה לו בגין הנזקים שנגרמו לרכבו, וכן תשלומים ששילמה לצדדים שלישיים בגין הנזקים שנגרמו להם בשל פגיעת רכב הנתבע בכלי הרכב של אותם צדדים.}

^{הנתבע מודה כי נהג ברשלנות וכתוצאה מרשלנותו נגרם נזק לרכבו ולכלי רכב נוספים, אך הוא מכחיש כי התחרה ברכב אחר. כמו כן, טוען הנתבע, כי אין להחיל את החריג האמור בסע' 2.2 לפרק ד' של פוליסת הביטוח על נסיבות התאונה נשוא התביעה.}

^{לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שבפני החלטתי לדחות את התביעה, מן הטעמים הבאים:}

^{ראשית, התאונה נשוא התביעה לא נגרמה אגב תחרות.}

^{שנית, גם לו נכונה טענת התובעת, לפיה, התאונה נגרמה אגב תחרות,  הרי שאין מדובר בתחרות כמשמעה בסעיף 2.2 לפרק ד' של פוליסת הביטוח, ועל כן, חל כיסוי ביטוחי על התאונה נשוא התביעה.}

^{ועתה אפרט:}

^{על פי סעיף 42(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971, "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם, אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט אזרחי".}

^{ברם, עפ"י ס"ק (ב)(2) לסעיף האמור, "הוראות סעיף זה אינן חלות על ממצאים ומסקנות שבגזר הדין, להבדיל מהכרעת הדין".}

^{במקרה שבפנינו, בהכרעת הדין הורשע הנאשם בעובדות שבכתב האישום ונמצא אשם בעבירה של נהיגה בקלות ראש. אלה, ואלה בלבד, קבילים כראיה לכאורה בתיק שבפני. כל שאר "הממצאים" שפורטו בגזר הדין ובערכאת הערעור אשר דנה בעונש בלבד, אינם קבילים כראיה.}

^{בתיק הפלילי לא נשמעו ראיות והנתבע הורשע על פי הודאתו כשמבחינתו הדגש הוא על דבר העבירה שבה הורשע, דהיינו, נהיגה בקלות ראש.}

^{לעומת זאת, בדיון שבפני נשמעו העדויות של שני נהגים אשר רכבם היה מעורב בתאונה, וכן, עדותו של הנתבע ועדות נוסע אשר נסע עימו.}

^{ממכלול העדויות ומעיון בתיק המשטרה עולה, כי אין כל בסיס לקביעת ממצאים בדבר קיומה של תחרות. רכב הנתבע עמד בנתיב האמצעי ברמזור אדום מאחורי רכב אחר. בנתיב הימני ומעט לפנים עמד רכב מסוג לנצ'יה בו נהג חברו של הנתבע. כשהתחלף האור ברמזור לירוק, עבר הנתבע לנתיב הימני והחל נוסע במהירות גבוהה אחרי רכב הלנצ'יה. כלי הרכב עברו את הצומת כשהם בנתיב הימני. כמה עשרות מטרים לאחר הצומת, חסמו כלי רכב חונים את הנתיב הימני. רכב הלנצ'יה הספיק לסטות מהנתיב הימני שמאלה ולהימנע מפגיעה ברכבים החונים. הנתבע, גילה מאוחר מדי, כי הנתיב הימני חסום ע"י מכוניות חונות, וכך אירעה התאונה בה פגע רכב הנתבע בכלי הרכב החונים ובכלי רכב נוספים שנסעו לשמאלו.}

^{אין כל ספק, כי מדובר בנהיגה פרועה ורשלנית, אך אין כל ראיה לכך שמדובר בתחרות בין שני כלי הרכב.}

^{נראית בעיני טענת ב"כ הנתבע, לפיה, עניין התחרות השתרבב לכתב האישום על יסוד התרשמותו הסובייקטיבית של עד תביעה 1, אשר שמע את שני הנהגים משוחחים בעת העמידה ברמזור, זמן קצר לפני תחילת הנסיעה. עד זה העיד, כי נראה היה לו שהנהגים החליטו להתחרות זה בזה, ולמרות שלא שמע את תוכן שיחתם, הסיק כי נדברו להתחרות ביניהם לאחר שיתחלף האור ברמזור.}