פסק-דין בתיק א 23242/06

פסק הדין ניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 4ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשמ"ד ^-1984, בהתאם להסכמת הצדדים.

התובע, יליד 1947, נפגע בתאונת דרכים ביום 31.10.2002.

כמה שעות לאחר אירוע התאונה פנה התובע לחדר המיון של בית החולים תל ^-השומר והתלונן על כאבי ראש, כאבים בצוואר, בכתף שמאל ובבטן. התובע נבדק, נמצאה רגישות בעמוד שדרה צווארי ומותני וכן רגישות בכתף שמאל. התובע קיבל זריקתNSAID  ושוחרר לביתו עם המלצה ל ^-7 ימי מחלה והמשך מעקב רפואי בקופת החולים. התובע פנה לרופאת המשפחה, אשר נתנה לו אישורי מחלה עד ליום 13.11.2002, והפנתה אותו לאורטופד. האורטופד הפנה את התובע להמשך טיפול פיזיוטרפי בשל כאבים בצוואר ובגב התחתון.

אין מסמכים רפואיים נוספים פרט למסמכים שפורטו לעיל.

עובר לתאונה עבד התובע בעיריית בני ^-ברק כמנהל אגף הפרסום. לטענתו, נעדר מן העבודה למשך 14 יום, בגינם שולם לו שכר אך ימים אלו נוכו מיתרת ימי החופשה הצבורים. התובע לא המציא אישור מהמעביד על ההיעדרות. לטענתו, ניתן ללמוד על כך כי נעדר מן העבודה מתלושי השכר שצירף לתחשיב הנזק מטעמו, מהם עולה כי עד לחודש התאונה קיבל שכר בגין שעות נוספות, ואילו בחודש נובמבר לא קיבל שכר בגין שעות נוספות.

לא שוכנעתי כי לתובע נגרם הפסד שכר כטענתו בעקבות התאונה. תלוש השכר של חודש אוקטובר 2002, בו עבד באופן מלא, עמד על 11,622 ש"ח ברוטו ולאחר ניכוי מס הכנסה ^- 8,974 ש"ח. תלוש השכר לחודש נובמבר, בו נעדר מן העבודה, עמד על סך של 10,837 ש"ח ברוטו, ובניכוי מס הכנסה ^- 8,650 ש"ח. הפער בין שני התלושים (בנטו) עומד על סך של 324 ש"ח לכל היותר. עיון בתלושים מגלה כי ניצול ימי החופשה בחודש נובמבר לא היה חריג וגם בחודשים קודמים ניצל התובע ימי חופשה אף בכמות גדולה יותר, כך שלא ניתן ללמוד מן הטור של ניצול החופשה השנתית בתלוש המשכורת על כך כי נעדר מהעבודה ושכרו שולם ע"ח ימי חופשה.

אשר על כן, ובהתחשב בכך כי מדובר בתאונה משנת 2002, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין הפסד השכר לעבר בסך של 500 ש"ח במעוגל.

ב"כ התובע עותר לפסוק לו פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 12,529 ש"ח.

ב"כ הנתבעת מציע לפסוק לו סכום מינימאלי של 4,000 ש"ח, שהוא בסדרי הגודל של הסכום שהוצע לתובע ע"י חברת הביטוח בטרם הגיש את תביעתו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועל יסוד מהות הפגיעה, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין כאב וסבל על דרך הפשרה בסך 6,000 ש"ח.

על הסכומים שנפסקו יתווספו הוצאות משפט בגין אגרה וכן שכ"ט עורך דין בשיעור 11% ומע"מ.

הואיל והצדדים התייחסו בטיעוניהם לדרך ההתנהלות ההדדית של התובע מחד ושל חברת הביטוח מאידך לפני הגשת התביעה ולאחריה, אינני רואה עצמי פטורה מלהביע את עמדתי בעניין זה:

אכן טוב יעשו התובעים אם יגישו תביעה שקולה, אמיתית, מבוססת כדבעי ולא יגזימו וינפחו את תביעתם ללא קשר למציאות. התנהלות זו גורמת לנזק לתובעים הן בתיק הספציפי והן בטווח הארוך כאשר חברות הביטוח מתייחסות לתביעות התובעים כמנופחות מלכתחילה ומציעות הצעות שאינן מביאות לסיום המו"מ באופן מוצלח ולהגשת תביעה בבית המשפט.

מאידך, כאשר מוגשת התביעה לבית המשפט וכמעט כל ^- כולה נתונה לשיקול הדעת של השופט אשר יושב בדין, טוב יעשו חברות הביטוח אם ישכילו לקבל את המלצות בית המשפט להסדר פשרה ולא יגררו את הצדדים לניהול הליכים מיותרים.

רצוי ששני הצדדים יפעילו מנגנון של ביקורת עצמית בהתנהלותם החל ממועד הגשת הדרישה ועד לסיום ההליך בבית המשפט. ריסון עצמי מצד התובעים מחד, וקבלת שיקול הדעת של בית המשפט מאידך, יתרמו תרומה חשובה ליעילות הדיון, יביאו לכך שהתביעות תסתיימנה בצורה מהירה, צודקת, בעלויות נמוכות ותוך חסכון בזמן שיפוטי יקר. חבל שהצדדים בתיק שבפני לא השכילו להפעיל ביקורת עצמית כאמור.

בנסיבות העניין אינני סבורה כי יש מקום להטיל על התובע את אגרת בית המשפט, לאחר שההצעה למתן פסק דין על דרך הפשרה הועלתה ע"י כב' השופט זמיר עוד בישיבה מיום 20.2.2007 ונדחתה. 

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים עותק פסק הדין.

ניתן היום, ה' ב אדר א, תשס"ח (11 בפברואר 2008), בהעדר הצדדים