פסק-דין בתיק א 23195/05

בפניי תביעה כספית בסכום של 213,000 ש"ח.

כנגד הנתבע מס' 1 ניתן פס"ד.

ביחס לנתבע מס' 2 נשמעו הוכחות, מטעם התובע העיד התובע בעצמו וכן הוגשה הודעת עובד ציבור, ומטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו. באי כוח הצדדים הגישו סיכומים בכתב, ופסק דיני זה ניתן לאחר קבלת סיכומי הצדדים לרבות סיכומי תשובה.

מבוא:

עניינה של תביעה זו הינה בהסכם לרכישת רישיון למונית, זכות ציבורית.

אין מחלוקת כי התובע רכש זכות ציבורית ביחס לארבע מוניות, היינו ארבעה מספרים ירוקים, כאשר הסתבר בדיעבד, כי הנתבע מס' 1 זייף קבלות שלכאורה אישרו כי שילם למשרד התחבורה את האגרות הדרושות, בעוד שלשל את הכספים לכיסו, בגין עבירות אלה הוגש כנגדו כתב אישום, הוא הורשע ונגזר דינו לשהות בבית האסורים.

התביעה הוגשה לתשלום החזר הכספים ששולמו על ידי התובע בגין ארבעת המספרים הירוקים הנ"ל, כאשר היקף העסקה הכולל עמד על 612,000 ש"ח, הושבו לתובע כספים בסכום של 404,000 ש"ח, וכעת עותר התובע לחייב את הנתבעים בתשלום ההפרש.

כאמור פס"ד ניתן כנגד הנתבע מס' 1, והתביעה התבררה ביחס לנתבע מס' 2, שהינו בנו של הנתבע מס' 1.

טענות התובע:

התובע טוען כי העסקה לרכישת זכויות ציבוריות, נכרתה בינו  לבין שני הנתבעים גם יחד המנהלים את עסקם במשותף.

התובע טוען כי הנתבעים נענו לדרישתו להחזרת הכספים השיבו לו את חלקם ועל שניהם להשיב לו את מלוא הכספים ששילם בגין רכישת רישיונות למוניות, כאשר הסתבר כי בגינם לא שולמה האגרה למשרד הרישוי, והקבלות זויפו.

אשר על כן עותר התובע לחייב את הנתבע מס' 2 בסכום התביעה.

טענת הנתבע מס' 2:

הנתבע מס' 2 טוען כי אין יריבות בינו לבין התובע, מעולם לא התקשר עימו בכל עסקה, לא היה שותף של אביו בעסק לתיווך רישיונות למוניות, וכל התביעה נולדה רק לאחר שהסתבר לתובע כי הנתבע מס' 1 עתיד להימצא מאחורי סורג ובריח ולא ניתן יהא לגבות ממנו את סכום העסקה.

לפיכך, עותר הנתבע להורות על דחיית התביעה.

דיון:

אין מחלוקת כי אכן התובע התקשר בעסקה עם הנתבע מס' 1, המחלוקת הינה האם התובע התקשר בעסקה עם הנתבעים שניהם גם יחד.