פסק-דין בתיק א 23178/05

1.      התובע הגיש תביעה לביצוע שטר אשר לאחר מתן רשות להתגונן נדונה לפי פרק ט"ז 1 לתקנות סדר דין אזרחי התשמ"ד - 1983 (להלן:" התקנות").

2.      ביום 11.4.05 התקיימה ישיבה מקדמית לפי תקנה 214 י"א. אולם בניגוד לתקנה 214 י"א(ה), התובעת לא התייצבה לדיון. כמו כן הנתבע לא הגיש תצהירי עדות ראשית ותצהירי גילוי מסמכים עפ"י החלטה מיום 27.3.05 (בש"א 154965/05).

3.      בהחלטתי מיום 11.7.05 היה על התובעת להגיש תצהיר עדות ראשית ואישור רפואי (או כל אישור אחר) להסבר לאי התייצבותה לדיון. יצויין, שהנתבע הגיע מערד לצורך קיום הישיבה המקדמית.

4.      ביום 7.9.05 ב"כ התובעת ביקש להשתחרר מהמשך ייצוג. בהחלטתי מיום 11.9.05 נעתרתי לבקשה כפוף להמצאת פרטי התובעת לצורך מסירת מסמכי בי -דין, אולם בהחלטה אשר הוקלדה ונשלחה נכתב "כמבוקש" לגבי הבקשה.

עולה מהבקשה שב"כ התובעת לא מסר מועד הדיון של 19.12.05 לתובעת. יחד עם זאת לדברי ב"כ לשעבר של התובעת היא נטלה לעצמה התיק ב- 8.8.05. מן הסתם הפרוטוקול מיום 11.7.05 היה חלק מהתיק. כמו כן כאשר התובעת לקחה את התיק היא לקחה על עצמה החובה לברר אם ומתי יתקיים דיון המשך.

5.      ליום הדיון ב- 19.12.05 התייצבו הנתבע וב"כ. התובעת או מי מטעמה לא שלחו כל הודעה בדבר אי התייצבות ואף לא התייצבו לדיון כאמור.

6.      נכון להיום טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית או תצהירי גילוי מסמכים מטעם התובעת.

7.      הנתבע מבקש דחיית התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות הולמות.

8.      בתקנה 214 י"א (1) אי התייצבות צד לדיון כדין על פי תקנה 157. 

על פי תקנה 157 (3) כאשר מתייצב נתבע והתובעת לא מתייצבת בית המשפט רשאי לדחות את התביעה אם נמסרה הודעה על מועד הדיון לתובעת. 

במקרה דנן, הנני קובע שהתייצבות ב"כ התובעת לדיון ביום 11.7.05 ונוכחותו בקביעת מועד הדיון ליום 19.12.05 מהווה מסירה כראוי לפי התקנות. לא זו אף זו, נטילת התיק לידי התובעת מהווה מעשה שאינו פוטר  אותה מחובת התייצבות לדיון או מעניק לה פטור מהתייצבות בתירוץ "לא ידעתי".

9.      אין לבוא בטענה כנגד ב"כ התובעת בגין אי התייצבות לדיון ביום 19.12.05 מאחר והבין ששוחרר מייצגו. יחד עם זאת היה מתאים אילו ב"כ התובעת בבקשתו להשתחרר מייצוג מסר פרטיה של התובעת לבית המשפט לצורך מסירת כתבי בי דין.

10.  א.        לאור האמור יש מקום להעתר לבקשתו של ב"כ הנתבע לדחות את התביעה.

ב.         במקרה דנן, הנתבע הגיש תצהירי עדות ראשית אשר סותרים את האמור בכתב התביעה. אין תצהירים מצד התובעת  ולכן לאור תוכן התצהירי הנתבע וכאשר אין עדות הסותרת טענותיו של הנתבע, ניתן להסיק את המסקנה שאין בכוחה של התובעת להצביע על עילה בתביעה העשויה להקים זכות לסעד המבוקש.

            נכון הדבר שמדובר בתביעה שטרית, אולם לאור עדותו הראשית של הנתבע על "העדר תמורה" בצירוף טענות נוספות בקשר העדר תום הלב מצד התובעת, ניתן להגיע למסקנה, שאין ביכולת התובעת להוכיח את תביעתה. בתיק בית המשפט אין ראשית ראיה מעבר ההמחאות התומכות בכתב התביעה. טענת "העדר תמורה" אינה נסתרת לכן דין התביעה להדחות.

ג.       התנהגות התובעת בניהול התביעה ובפרט ניתוק הקשר עם בא כוחה ללא הודעות לבית המשפט, מראה שאי ההתייצבות אינה תולדה של תקלה לא מכוונת מצידה. הרי היא לא טרחה להתייצב לדיון ביום 11.7.05, לא הגישה התובעת הסבר לאי התייצבותה ולא הגישה תצהירי עדות ראשית.

לכן לאור האמור לעיל, ניתן להסיק את המסקנה שהתובעת מפגינה זלזול כלפי ההליכים המתנהלים. ניתוק קשר עם בא כוחה מפגין חוסר ענין בתוענה בכלל. ( ראה: רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה פ"ד נה (5) ע' 43, גורן , סוגיות, בסדר דין אזרחי מהדורה שמינית,  התשס"ה - 2005 עמ' 283), בשל כך התובענה נדחית.

11.       אשר להוצאות ושכ"ט עו"ד לטובת הנתבע. המגמה היום היא לפסוק

הוצאות המשקפות הוצאותיו בפועל של מתדיין ( ראה רע"א 83/01 טובי וייס נ' יוסף מרדכי פ"ד נה (3) ע' 730 ובג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא משרד  התעשיה, מסחר ואח' (טרם פורסם).