פסק-דין בתיק א 23126/06

בפני תביעה כספית לתשלום סך של 4,059 ש"ח. 

התובעת, חברת ידיעות תקשורת בע"מ הינה המוציאה לאור של המקומון "מה בפתח" בעיר פתח תקווה. לטענתה, הנתבעת, חברת מחסני צעצועים שלם וקח בע"מ הזמינה 2 מודעות פרסום בעיתון עליהן התחייבה לשלם סך כולל של 3,978 ש"ח.

למרות שהמודעות פורסמו לפי בקשת הנתבעת ובהתאם לפרסום אשר הוזמן על ידה, לא שילמה את חובה לתובעת ונותרה כנגדה ביתרת חובה. לאחר שהנתבעת לא פרעה את החוב דנן, הגישה התובעת תביעה זו כשהסכום צמוד ומשוערך ליום הגשתה.

הנתבעת, טענה להגנתה באמצעות תצהירו של מר ברדה דוד, כי לאחר בדיקה שנערכה בספרי הנהלת החשבונות של החברה התגלה כי הנתבעת שילמה לתובעת סך של 9,547 ש"ח ולמעשה שולמו לתובעת סכומים ביתר.

התובעת חייבה את הנתבעת בסכומים של הבעלים הקודמים של החנות והנתבעת, בהיסח הדעת, שילמה זאת ללא בדיקה ראויה.

עוד טען מר ברדה כי ניסיונו לפתור את העניין מול נציגי התובעת נענה ב "הנושא בטיפול" אולם במקום באמת ליישר את ההדורים בין הצדדים הומצא לנתבעת כתב התביעה האמור.  לנתבעת ניתנה רשות להתגונן ביום 1/5/07.

בתאריך ה - 25/12/07 התקיימה בפני ישיבה מקדמית, בה הוצע לצדדים כי יתנו לבית המשפט לפסוק בסכסוך דנן על דרך הפשרה בצורה "גישורית" ובהתאם לטענות והצהרות שהועלו על ידי ב"כ הצדדים במהלך הדיון לפני.

דיון

הצדדים בחרו, בנסיבות  העניין,  לקבל את הצעת בית המשפט ולהפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם,  על פי הקבוע בסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט.

יפה עשו הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו.

בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך זו, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו.

המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה - המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - ובהם החיפוש אחר האמת - מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים ( ראה אהרון ברק - על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז, (תשנ"ו) 11).   

כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים.

יש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג {ראה ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337).  וכן ראה ת"א 2014/99 זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם)}.

אי לכך ולאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים {(ראה ת"א (ב"ש)187/93 פרץ אשר נ' קופת חולים של ההסתדרות (טרם פורסם) וכן ראה רע"א 5192/01 די וורלי נ' הלין (טרם פורסם)} ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות התרשמתי מטענות הצדדים ומהמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת לסילוק כל טענה מכל מין וסוג שהוא הקשורה בתיק זה, סך של  3,978  ש"ח (כולל מע"מ), וזאת תוך 30 יום מהיום.

יחד עם הסכום שיועבר לידיה של התובעת, תבחר הנתבעת איזה פרסום (מתוך נספחים א1  וא2 לתביעה) היא מעוניינת לפרסם (פרסום אחד בלבד) כפי שהיו במדויק בפרסום המקורי לעניין גודל, מיקום וכו'. התובעת תפרסם את האמור תוך 45 יום מיום קבלת התשלום הנ"ל. בנסיבות העניין ובמידה והצדדים יבצעו את האמור בפסק  הדין בתום-לב, הנני מוצא לנכון לא לחייב מי מהצדדים בהוצאות המשפט.

יחד עם זאת, באם התשלום מצד הנתבעת לא ישולם לתובעת תוך המועד הנ"ל, יתווסף לסכום החוב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח+מע"מ.

מאידך, באם ישולם החוב תוך המועד הנ"ל, אך התובעת לא תבצע את הפרסום האמור, תחויב התובעת בהוצאות ושכ"ט הנתבעת בסך של 2,500 ש"ח+מע"מ.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר רשום

ניתן היום, ג' בשבט, תשס"ח (10 בינואר 2008), בהעדר הצדדים.