פסק-דין בתיק א 23108/05

מבוא:

בפני הונחה תביעה חוזית שעניינה בהפרת הסכם שכירות שנכרת בין המנוח יעקב צברנר ז"ל ו/או עיזבונו (להלן: " המשכיר") לבין הנתבעים 1 ו-2  (להלן: " דרור"/"אילנית" וביחד " השוכרים" בהתאמה).

עיקר העובדות הנדרשות להכרעה בעניין שבפני אינן שנויות במחלוקת ולנוחות המעיין בפסק הדין תוצגנה אלה להלן:

העובדות המוסכמות:

1.   בין המשכיר לבין השוכרים, נחתם ביום 23.8.01 הסכם שכירות (להלן: " ההסכם הראשון")לתקופה שמיום 10.9.01 ועד ליום 9.9.03 (להלן: " תקופת השכירות הראשונה") ביחס לנכס המהווה בית מגורים ברח' השושנים בהוד השרון (להלן: " הבית"), בערבותם של הורי אילנית, הנתבעים 3 ו-4 (להלן: "גדעון"/"שושנה" וביחד ייקראו אלה " הערבים").

2.   ביום 29.6.03 נחתם בין המשכיר לבין השוכרים הסכם שכירות נוסף ביחס לבית (להלן: " ההסכם השני")לתקופה שמיום 10.9.03 ועד יום 9.9.04 (להלן: " תקופת השכירות השניה") ללא שינוי ביחס לתנאי ההסכם הראשון.

3.   הנתבעים 3 ו- 4 חתמו כערבים להסכם הראשון והשני (להלן:" הערבים") ומטעמם נמסרה ערבות בנקאית על סך של 4,867 ש"ח בתוקף עד ליום  28.6.02 (להלן:" הערבות הבנקאית").

4.   בין דרור לבין המשכיר התנהלו מגעים ביחס לתקופת שכירות נוספת ברצף לתקופת השכירות השניה שלא גובש לכדי הסכם חתום.

5.   קודם לתום תקופת השכירות השנייה נפרדו דרכיהם של דרור ואילנית.

6.   סכסוך שנתגלע בין הצדדים באשר להמשך שהותו של דרור בבית לאחר תום תקופת השכירות השניה נדון בבית המשפט וזה הורה על פינויו של הבית והשבתו למשכיר עד ליום 2.1.05.

תמצית טענות הצדדים:

לטענת המשכיר, הפרו השוכרים את הסכם השכירות השני בהימנעותם  מלפנות את הבית בתום תקופת השכירות השניה, בהותירם חובות לרשות המקומית ובגרימת נזקים לבית. מכח זאת נדרשים במשותף, השוכרים והערבים לפיצוי המוסכם ולנזקים המוכחים.

יובהר כי נזקי הבית הנטענים הינם תולדת ביצוע עבודות השיפוץ שלא הושלמו על ידי דרור, שעה שזה טוען כי אלה נעשו מתוקף הסכם שכירות נוסף שלא נחתם בסופו של עניין, הגם שנכרת.

קו ההגנה של אילנית זהה בעיקרו לזה של דרור אלא שזו מוסיפה ומסתמכת על השבר שנוצר בחיי הנישואין שלה  לניכחו אין לקשור עוד, לדבריה, בינה לבין פעולותיו של דרור ואילו חזית ההגנה של הערבים מתבססת על טענות הנוגעות לתוקף הערבות והיקפה.

השאלה שבמחלוקת:

סלע המחלוקת המרכזי בין הצדדים מתמקד אם כן בשאלת סיווג הקשר שנוצר והתקיים בין הצדדים בתום תקופת השכירות השניה. בעוד שהמשכיר טוען כי הסכם השכירות השני ממצה את יחסי הצדדים, גורס דרור ובעקבותיו יתר הנתבעים, כי בין הצדדים נוצר הסכם שלישי בר תוקף שהופר על ידי המשכיר.

דיון בשאלת היווצרותו של הסכם שלישי:

לפי חומר הראיות שבפני ואשר אינו שנוי במחלוקת, נוהלו מגעים לכריתתו של הסכם שכירות שלישי. ביטויים האובייקטיבי של אלה הינו בטיוטת הסכם שסומן כמוצג ת/9 (להלן: " ת/9") לתצהירו של יוסף לוי (להלן: " לוי").

ת/9 משקף קיומה של הסכמה לתקופת שכירות נוספת בת 12 חודש ו-5 תקופות אופציה, לגובה דמי השכירות, לביצוע שיפוצים בבית בעלות של 60,000 ש"ח ולהפחתה חודשית של 125$ לחודש בדמי השכירות עד לסך של 3,000$. לטענת דרור משקף ת/9 את הסכמת הצדדים בכל העניינים למעט זה הנוגע לתקופת הקיזוז שבסופו של עניין לא הוגבלה הגם שביטויה לא נמצא בכתובים. הסכמת המשכיר בנושא זה של משך הקיזוז ניתנה, כך לפי דרור, בעל פה באמצעות טלילה ובכך הושלמו כל ההסכמות שנדרשו לכריתת ההסכם השלישי. ההסכמה  המיוחסת לטלילה בדבריו של דרור, ניתנה לדבריו שעה שזו ביקרה בבית בתחילת השיפוץ.