פסק-דין בתיק א 23084/02

1.         בפני תביעה ותביעה שכנגד, בגין הפרות נטענות של הסכם שכירות (להלן: " ההסכם"), אשר נחתם, ביום 20.9.02, בין התובעות/הנתבעות שכנגד (להלן: " השוכרות"), ובין הנתבעים/התובעים שכנגד (להלן: " המשכירים"), ולפיו שכרו השוכרות מהמשכירים, מבנה, הבנוי על חלקה 147 בגוש 10102, בפרדס חנה (להלן: " המושכר"), לצורך הקמת "חומוסיה" (להלן: " העסק").

2.         השוכרות טוענות שהמשכירים  מנעו מהן לממש את השכירות, בשל כך שהמשכיר שמע שמועות "רעות" על התובעת מס' 2 (להלן: " ברנדה"). לטענתן, ביטלו המשכירים את ההסכם, שלא כדין, ולפיכך עליהם לפצות את  השוכרות בגין הנזק שנגרם להן עקב כך.

המשכירים טוענים, שהשוכרות הן שהפרו את ההסכם, בכך שערכו בעסק שיפוצים, ללא הסכמת המשכירים, כנדרש על פי ההסכם. עם זאת טוענים המשכירים, כי לא הם ביטלו את ההסכם, אלא השוכרות. לטענתם, בשל ההפרה, על השוכרות לשלם את דמי השכירות, המיסים ושאר ההוצאות החלות על המושכר, עד להשכרת המושכר לאחרים.

השיפוצים במושכר -

3.         השוכרות טוענות, שהמושכר היה במצב של עזובה והזנחה, ולצורך פתיחת העסק היה עליהן לערוך בו שיפוץ נרחב ומשמעותי. לטענתן, המשכיר נתן להן אישור גורף לשפץ את המושכר בהתאם לצרכיהן ולטעמן, טענה המוכחשת ע"י המשכירים.

אין חולק שהשוכרות פירקו את המטבחון שהיה במושכר והתקינו בו מטבחון אחר, צבעו את קירות המושכר מבפנים, צבעו את מסגרות האלומיניום של חלונות המושכר בצבע ורוד, והתקינו סככה בחזית המושכר.

סעיף 8ט' להסכם השכירות קובע, במפורש, כי השוכרות מתחייבות ש" לא לעשות כל שינויים ו/או תיקונים ו/או תוספות בנכס... אלא בהסכמה ובכתב של המשכיר", ואין חולק שבידי השוכרות אין הסכמה בכתב.

4.         אמנם, אין בידי השוכרות הסכמה בכתב, כדרישת ההסכם, אולם מקבלת אני את גרסתן, לפיה הן קיבלו הסכמה של המשכירים לביצוע השיפוצים, לרבות הסכמה להתקנת סככה על המדרכה, אשר בחזית המושכר, ובלבד שהסככה לא תהא מחוברת למדרכה בחיבור של קבע, וכך הן עשו.

אציין, כי דבריהן, לפיהם אישר בפניהן המשכיר, כי המדרכה הינה בבעלותו הפרטית, אושרו ע"י המשכיר, אם כי, לטענתו, הדבר נאמר בהקשר להחניית כלי רכב על המדרכה.

המושכר נמסר לשוכרות ביום 1.10.02, והן החלו לשפצו. עד להתגלעות המחלוקת בין הצדדים עברו כשלושה שבועות, ובהן החליפו השוכרות את המטבחון, צבעו את הקירות הפנימיים של המושכר, התקינו סככה והחלו לצבוע את מסגרות האלומיניום של חלונות המושכר. כל אותה עת לא אמרו המשכירים דבר, ולא הביעו כל התנגדות.

רק ביום 21.10.02, הביע המשכיר, לראשונה,  התנגדות, אולם גם אז - רק לצביעת מסגרות החלונות ולסככה. השוכרות העידו שהמשכירים מתגוררים בקרבת מקום, וכי המשכיר ביקר במושכר במהלך השיפוצים, ולא התנגד להם, טענה אשר המשכיר לא הכחיש.

גם מהמכתבים הראשונים, אשר שלח המשכיר לשוכרות עולה, כי הוא התנגד רק לצביעת מסגרות החלונות ולהקמת הסככה ולא לכל השיפוצים, וכך עולה, למעשה, גם מעדותו בפני.

שתיקתו של המשכיר במשך תקופה של כשלושה שבועות בה נערכו שיפוצים בנכס, תומכת בגרסת השוכרות לפיה המשכיר נתן להן אישור בעל פה לשפץ את המושכר. משכך, אין בעריכת השיפוצים משום הפרה של ההסכם.

אמנם, כאמור, ההסכם דורש אישור בכתב, אולם העדרו אינו מביא, בנסיבות אלה, לקביעה כי ההסכם הופר; על צד לקיים את חיוביו על פי ההסכם בתום לב, ועמידה על דרישת הכתב, כאשר היתה הסכמה שבעל פה, הינה דרישה חסרת תום לב.

5.         האמור ליל נכון לגבי השיפוצים באופן כללי. יוצא מכלל זה היא צביעת מסגרות החלונות. מהעדויות שנשמעו עולה, שהשוכרות לא קיבלו מהמשכירים אישור, מפורש, לצבוע את מסגרות החלונות, אלא קיבלו רק אישור כללי לצבוע את המושכר.

כאשר נשאלה נעמי אם הן קיבלו אישור מפורש לצבוע את המסגרות השיבה:

" לא זכור לי שקבלנו הסכמה ספציפית לצביעת המסגרות של החלונות. דיברנו על צביעה של המקום, רענון וצביעה ולכך הוא הסכים".

אין לי ספק שהמשכיר הופתע מצביעת המסגרות, ובצבע וורוד, דווקא, ואף מעדויות השוכרות עצמן עולה בבירור, כי המשכיר התנגד, במיוחד, לצבע זה, אשר נראה לו זול ולא מתאים. על משמעות התנגדות זו אעמוד בפרק הבא.

הפרת ההסכם -