פסק-דין בתיק א 23070/01

1.         התובעת, ילידת 1953, נפגעה ביום 25.7.99 בתאונת דרכים בעת שנהגה ברכב מספר רישוי  16-433-48 (להלן: הרכב), ואשר השימוש בו בוטח על ידי הנתבעת לפי פוליסה בת תוקף שמספרה 99245019017. על פי הנטען, רכב צד שלישי הגיח לפתע והתנגש ברכבה מאחור. אירוע זה יקרא להלן: התאונה.

התאונה הנה תאונת דרכים במובן חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: חוק הפיצויים). המחלוקת בין בעלי הדין נעוצה בשאלת גובה הנזק בלבד.

2.         בעלי הדין הסכימו שאכריע בתובענה בדרך הקבועה בסעיף 4ג לחוק הפיצויים, על סמך תחשיבי הנזק וסיכומים משלימים בכתב.

3.         התובעת פנתה באותו יום לבית החולים הגליל המערבי בנהריה שם התלוננה על כאבי גב וצוואר וקשיי בליעה. הבדיקות נמצאו תקינות והיא שוחררה לביתה בהמלצת שלושה ימי מנוחה ומעקב אצל הרופא המטפל.

            התובעת המשיכה במעקב רפואי והופנתה לבדיקות, לרבות בדיקת C.T לעמוד שדרה צווארי שבוצעה ביום 1.9.99 ואשר הדגימה בלט קל אחורי מרכזי של הדיסק בחוליות-C4  C5. בנוסף נזקקה לטיפולי פיסיותרפיה וכירופרקטיקה, שעל פי הנטען מומנו מכיסה הפרטי. בהמשך ועקב תלונות מאוחרות על טנטון וירידה בשמיעה וכן תלונות נוירולוגיות שהופיעו הופנתה לבדיקת שמיעה ובדיקת ENG שהיו תקינות.

4.         התאונה אירעה במסגרת העבודה. התובעת הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי, אשר הכיר בה כתאונת עבודה. אושרה לה תקופת אי-כושר בת ששה חודשים עד ליום 23.1.00 ושולמו לה דמי פגיעה בסך 51,455 ש"ח. סכום זה משוערך ליום מתן פסק דין מגיע לסך של 57,708 ש"ח. הוועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובעת נכויות זמניות עד ליום 24.1.00 והחל ממועד זה קבעה כי לא נותרה לה נכות צמיתה. ערר שהגישה על קביעה זו  וכן תביעה להחמרת מצב נדחו.

5.         עובר לתאונה עבדה התובעת כסוכנת מכירות בחברת פנינה רוזנבלום בע"מ, ומשכורתה הגיעה לכדי 6,500 ש"ח (נטו) לחודש. סכום זה משוערך להיום (מאמצע התקופה) מגיע לסך של 6,700 ש"ח.  התובעת נעדרה מעבודתה עד ליום 23.1.00. לפי אישור מרפאה תעסוקתית הומלץ לה לשוב לעבודה החל מיום 24.1.00 למשרה חלקית בת  ארבע שעות ביום.

לטענתה ביום 1.10.99, בעיצומה של תקופת האי-כושר, פוטרה מעבודתה בשל מגבלותיה הנובעות מהתאונה. לא הוכח כי קיים קשר סיבתי בין הפיטורין לבין התאונה הנדונה וממילא לא הוכח כי  נגרם לה הפסד כספי. גם טענתה כי ערב התאונה הובטח לה קידום בעבודה, שלא התממש עקב פגיעתה בתאונה, לא הוכחה. למשך שבעה חודשים קבלה דמי אבטלה ובחודש נובמבר 2000 החלה לעבוד כסוכנת מכירות בחברת שסטוביץ בע"מ. התובעת לא צירפה תלושי שכר לתקופה שלאחר התאונה ברם  מתשובותיה על השאלון שהופנה אליה עולה כי שכרה עלה.

6.         בהיות התאונה "תאונת עבודה" זכאית התובעת להחזר הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות מאת המוסד לביטוח לאומי, וביחס להוצאות רפואיות זכאית בכל מקרה לקבלן במסגרת קופת חולים (ראה חוק בטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994). כמו-כן, הצורך בטיפולים במסגרת רפואה משלימה (כירופרקטיקה), לא הוכח באמצעות חוות דעת רפואית ולכן אין לפסוק פיצוי בגינם. עם זאת, מאחר שניתן להניח כי הוציאה הוצאות החורגות מהסכומים המכוסים על ידי גורמים אלה, יובא בחשבון פיצוי מסוים בגין ראש נזק זה.

7.         בא כחה טען כי בעקבות התאונה העסיקה התובעת עוזרת בית. המדובר בטענה בעלמא שלא הוכחה. מה גם, שפגיעתה הקלה לא הצדיקה עזרת הזולת וגם אם נעזרה בבני משפחה הרי אין יסוד להניח כי עזרתם חרגה מזו המושטת לבן משפחה חולה.

8.         התובעת זכאית אפוא לפיצוי בגין הפסד שכר בתקופת האי-כושר, מלא וחלקי, בגין נזק בלתי ממוני וכן הוצאות, רפואיות ונסיעה, מתונות. מפיצוי זה יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי.

9.         על יסוד האמור לעיל פיצוי בסך 12,000 ש"ח הולם. הנתבעת תשלם אפוא לתובעת סך של 12,000 ש"ח כפיצוי בעד כל נזקיה הנובעים מהתאונה הנדונה (לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי) תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין לידי בא כחה, שאם לא כן ישא הסכום שאיחרו בתשלומו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

            כן תשלם הנתבעת שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% מהסכום הפסוק ומע"מ כדין וכן  את אגרת התביעה.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום ג' באלול, תשס"ו (27 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים.

023070/01א  110 עליזה שפר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: