פסק-דין בתיק א 23010/04

בפשרה לפי סעיף 4 (ג) לחוק הפלת"ד

1.         בהסכמת בעלי הדין ניתן בזה פסק דין בהתאם לסעיף 4 (ג) לחוק הפלת"ד, על דרך פשרה, לענין שיעור נזקי התובעת, על סמך כל החומר בתיק וסיכומי הצדדים על מצורפיהם.

אין מחלוקת בארוע ובכיסוי הביטוחי.

2.         התובעת ילידת 21.5.79 היתה מעורבת בתאונת דרכים ביום 9.6.97, כנהגת ברכב שהשימוש בו מבוטח ע"י הנתבעות. 

3.         תחילתו של ההליך בפני כב' השופטת אגי המשכו בפני כב' השופטת דודקביץ וכעולה מהחלטותיהן מ- 4.7.04 ו- 7.6.05 לא מצאו למנות מומחים מטעם ביהמ"ש. ב"כ התובעת הסכים להכרעה לפי 4 (ג) וביקש להגיש תצהירים של הורי התובעת "להראות את נזקי התובעת..." ב"כ הנתבעות בקשה שהות ועתרה להוצאת "רשימת הנזקים מתיק בית המשפט", ב"כ התובעת הסכים. הסכמה ל- 4 (ג) גובשה והוסכמה בדיון מ- 22.11.05 וקיבלה תוקף החלטה.

            במצורף לסיכומי התובעת הוגשו תצהירה שעיקרו מתאר מצב רפואי נטען והשלכותיו, אינו כולל כל נתון כספי, הוא מפנה למסמכים שצורפו לתביעה (מסמכים רפואיים כעיקר) והיא "עותרת בפני בית המשפט הנכבד לקבל את כל פירטי כתב התביעה וראשי הנזק המפורטים בו והכל לפי ייעוץ משפטי שקיבלתי...". סעיף 12 לתצהירה לדוגמא נראה כמי שלא בא מפיה אלא מפי צד ג'. כן צורף תצהיר אביה, סוכן ביטוח (סעיף 3 לתצהירו), המתייחס אף הוא בעיקרו למצב רפואי נטען  של התובעת והשלכותיו ואף הוא לא כולל כל נתון כספי. הסיכומים מתייחסים כעיקר, לנזק לא ממוני ולטענות על גריעה מכשרה התעסוקתי, ללא נתונים כספיים ותוך הפניה לכתב התביעה "... על כל תתי סעיפיו...". בכתב התביעה ב"סיכום הדברים" ביחס ל"נזק מיוחד" צויינו סכומים מעוגלים (ביחס לאבדן השתכרות בעבר, הוצאות ועזרת זולת) וב"נזק כללי" ראשי הנזק ה"רגילים" לענין.

            בסיכומיהן מתייחסות הנתבעות למצב רפואי נטען והשלכותיו הנטענות, למצבה הרפואי שלא בקשר לארוע התאונה, להעדר ראיה כדבעי לנזק מיוחד וכללי ומציעות נזק לא ממוני "...אם בכלל... ולאור הנסיבות...". לסיכומים צורפו מסמכים רפואיים.

6.         מדובר כאמור בפסק דין על פי סעיף 4 (ג) לחוק , בפשרה.

לפשרה כח רב, אך היא אינה נעדרת מגבלות.

הפשרה אינה מנותקת מן הדין אלא יוצקת חסד בו.

הפשרה אינה מתעלמת ממושכלות בסיסיות בדין, כגון המוציא מחברו עליו הראיה, עדות יחיד, מידת ההוכחה ונטל הראיה.

כפי שבמקום בו אין חבות לא יפסק סכום נזק, אף אם הוא קיים, כך לא ייפסק סכום נזק נעדר בסיס ראייתי של ממש במקום שקיימת בו חבות.

"מצווה לאמר לבעלי דינים בתחילה: בדין אתם רוצים או בפשרה? אם רצו בפשרה עושין ביניהם פשרה. וכל בית דין שעושין פשרה תמיד - הרי זה משובח ועליו נאמר: משפט שלום שיפטו בשעריכם (זכריה, ח', טז').

איזהו משפט שיש עימו שלום? הווי אומר: זה בצוע. וכן בדוד הוא אומר: ויהיה דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל, ב, טו') איזהו משפט שיש עימו צדקה? הווי אומר: זה ביצוע והיא הפשרה" (רמב"ם, סנהדרין, כב, ד).

מביא ואומר כב' השופט טירקל (ע"א 1639/97 ניתן 17.1.99): "את המילים צדק צדק תרדוף" (דברים ט"ז כ') דרשו חז"ל - "אחד לדין ואחד לפשרה" (סנהדרין ל"ב ע"ב). כביכול, שני "מיני צדק" הם, צדק הדין וצדק הפשרה.

כביכול שניהם עומדים זה בצד זה, אינם דוחקים זה את זה: ואולי אף מותר להם שיבואו, ברב או במעט, זה בגבולו של זה... גם שיקול דעתו של בית המשפט הפוסק על דרך הפשרה מבוסס הן על הדין והן על השיקולים הנוספים שהזכרתי ("בעיקר, שיקולים אנושיים ומוסריים העולים מתוך הנסיבות המיוחדות של הענין ושל המתדיינים" - תוספת שלי מתוך דבריו - א.ק).

אולם כאן, לא ניתנה הבכורה לאלה או לאלה.

ראה בית המשפט לטוב לפניו, ישקול כך - או, בעיקר שיקולים שבדין: ראה טוב לפניו, ישקול כך- או בעיקר - שיקולים נוספים, בתהליך ההכרעה  רשאי הוא לאחוז באלה כמו באלה, במידה היפה בעיניו.

מאמרו הקלאסי של המשורר הלאומי ח"נ ביאליק "הלכה  ואגדה" בקטע בלתי נשכח:

"להלכה - פנים זועפות, לאגדה פנים שוחקות.