פסק-דין בתיק א 23004/06

מבוא

1. בפניי תביעת התובעת, ילידת 1960, בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בתאונה שאירעה ביום 7.11.02 (להלן: "התאונה").

2. לטענת התובעת, התאונה הינה "תאונת דרכים" כהגדרתה ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

3. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת בטענה כי עסקינן בתאונה במהלכה נפגעה התובעת בהיותה הולכת רגל, מרכב אשר ברח מהמקום. לטענת התובעת, התאונה אירעה עת חצתה כביש בסמוך לביתה וגלגל הרכב עלה על רגלה הימנית.

4. לטענת הנתבעת, התאונה לא אירעה בנסיבות הנטענות על ידי התובעת ועל כן דין התביעה להידחות על הסף.

5. לטענת הנתבעת, יש לדחות את תביעת התובעת מכמה נימוקים: העדר סבירות; טענת התובעת בתצהירה ובעדותה כי רגלה התנפחה והכחילה עומדת בסתירה לממצאי הבדיקה בחדר המיון; התובעת חתמה על תצהיר בריאות בו הצהירה כי לא נפגעה בכל תאונה שהיא, על אף שהודתה בחקירתה הנגדית כי נפגעה במספר תאונות נוספות, לרבות בתאונה שאירעה מספר שבועות קודם למועד חתימתה על תצהירה; התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה כאמור בסעיף 54 ל פקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971 (להלן: "הפקודה") ונוכח הסתירות והעדר מהימנותה של התובעת - דין התביעה להידחות.

דיון

החבות

6. מעדותה של התובעת עולה כי ביום 7.11.02, בשעות הצהריים, בעת שחצתה את הכביש במעבר החצייה בסמוך לביתה, חלף במקום רכב אשר עלה על רגלה הימנית והמשיך בנסיעה בלא לעצור. התובעת הניחה כי אין המדובר בפגיעה חמורה ועל כן המשיכה בדרכה לביתה.

7. בהגיעה לביתה, חלצה התובעת את נעליה ולדבריה כף רגלה התנפחה ואף הכחילה. זמן מה לאחר מכן הגיעה לביתה בתה של התובעת, אשר הבחינה אף היא במצב רגלה של התובעת ועל כן הסיעה אותה לחדר המיון בביה"ח "וולפסון".

8. התובעת התקבלה לחדר מיון בשעה 16:00 לערך. ייאמר כי בטופס תעודת חדר מיון נכתב "תאונת דרכים". בחדר המיון התלוננה התובעת כי "...רכב עלה על כף רגלה". בפרק הבדיקה נרשם "ללא סימני חבלה חיצוניים. ללא נפיחות או סימן חבלה. רגישות בכף רגל באזור...(?) ללא חסר נוירווסקולרי". נערכו לתובעת צילומים של כף רגל וקרסול ימין, אשר הראו כי אין עדות לשבר. התובעת שוחררה עם חבישה אלסטית ועם הוראות להמשך מעקב אורטופדי ותרופות לשיכוך כאבים.

9. התובעת שבה ופנתה לחדר מיון בביה"ח "וולפסון" ביום 25.11.02 וכן ביום 23.2.03 והמשיכה להתלונן על כאבים ורגישות בכף רגל ימין. גם בפעמים אלו לא נמצאה דיפורמציה. התובעת הופנתה ביום 30.1.03 לבדיקת מיפוי עצמות, אשר ממצאיה לא הוצגו.

10. ביום 10.11.02 הגישה התובעת הודעה במשטרה בדבר אירוע התאונה ובה מסרה פרטים הזהים לעדותה בביהמ"ש ולגרסתה בחדר המיון.

11. התובעת מסרה גרסה עקבית בכל ההזדמנויות באשר לנסיבות אירוע התאונה ונראה כי גם בעת שנחקרה על ידי החוקר מטעם הנתבעת חזרה על גרסתה זו, שאם לא כן חזקה על הנתבעת כי הייתה מזמנת לחקירה את אותו חוקר.

12. דעתי כדעת הנתבעת, כי אכן עדותה של התובעת באשר לנפיחות ולהכחלת כף רגלה אינה מתיישבת עם הממצאים שנמצאו בחדר המיון מספר שעות לאחר התאונה. נראה כי התובעת הגזימה בעניין זה בנסותה לתאר את מכאוביה.

13. באשר לעצם אירוע התאונה - לא ניתן לשלול את האפשרות כי רכב חולף אכן אינו משאיר חבלה של ממש בכף הרגל והממצאים שנמצאו בכף רגלה של התובעת יכולים בהחלט להתיישב עם נסיבות שכאלו.

14. התובעת אכן הגישה תצהיר בריאות שאינו תואם למציאות. יחד עם זאת, בעת שנשאלה התובעת במהלך חקירתה הנגדית האם נפגעה בתאונות נוספות - השיבה "תאונות קלות..." (עמוד 7 לפרוטוקול ישיבת יום 4.2.08), וזאת עוד טרם הוצג בפניה תצהיר הבריאות מיום 24.3.06.

15. כן מסתבר כי בא כוחה הקודם של התובעת, עו"ד אמיר כצנלסון,  המציא לנתבעת תצהיר בריאות בחתימת התובעת בו הצהירה התובעת על 3 תאונות דרכים בהן הייתה מעורבת, לרבות מהות הפגיעה ומועדי הפגיעה, וכן הצהירה על תאונה נוספת מיום 17.3.03, עת נפלה בקניון.

16. ברי, כי אם היה בכוונת התובעת להסתיר מפני הנתבעת את פגיעותיה הנוספות - חזקה כי הייתה עושה זאת בעת שחתמה על התצהיר בפני עו"ד כצנלסון. לא זו אף זו, בחקירתה הנגדית פירטה התובעת את כל אותן תאונות הדרכים אשר הוצהרו על ידה בתצהיר הבריאות שנחתם בפני עו"ד כצנלסון, וזאת עוד טרם הייתה מודעת לדבר קיומו של תצהיר זה.

17. מעדותה של התובעת אכן עלה כי עסקינן ב"תאונות קלות" ועדות זו לא נסתרה  ע"י הנתבעת אשר יש להניח כי התיעוד בעניין זה נמצא ברשותה.

18. בנסיבות אלו, להערכתי, בא כוחה הנוכחי של התובעת לא דקדק כנדרש עם התובעת טרם החתמתה על התצהיר, כפי שנהג עו"ד כצנלסון. אם אכן היה בכוונת התובעת להסתיר את דבר קיומן של התאונות הנוספות - יש להניח כי הייתה מגלה עקביות בדרך פעולתה זו.