פסק-דין בתיק א 22971/04

1.     התובע הוא חקלאי ממושב עמיקם המגדל ענבי יין בכרמיו. בכרמים מגדל התובע סוגי ענבים שונים ביניהם שרדונה ומרלו. הנתבעת היא חברה פרטית המפעילה יקב בבנימינה (להלן: " היקב"). בין התובע ליקב נחתם הסכם ביום 7.8.96 לשנתיים במסגרתו התחייב היקב לרכוש את יבוליו של התובע (להלן: " ההסכם הראשון"). בתום השנתיים נחתם בין הצדדים הסכם נוסף ביום 2.8.98 (להלן: " ההסכם") ולפיו יגדל התובע ענבים בעבור היקב ויקבל תמורה כמוסכם בהסכם.

2.     אין מחלוקת כי התובע גידל ענבים ומסר את תוצרתו ליקב בתקופה נשוא התביעה שהיא השנים 2000 עד 2003. התובע טוען כי לא קיבל את מלוא התמורה בגין הענבים שסיפק לכרם כקבוע בהסכם. לטענתו, בגין השנים 2000 עד 2001 לא קיבל את מלוא התמורה בגין ענבי המרלו ובין השנים 2002 עד 2003 לא קיבל את מלוא התמורה הן בגין ענבי המרלו והן בגין ענבי השרדונה.

3.     המחלוקת העיקרית שבין הצדדים היא כיצד יש לחשב את התמורה המגיעה לתובע בגין הענבים על פי ההסכם. הסעיף הקובע את המחירים שישולמו לתובע הוא סעיף 5 אשר נביאו במלואו:

" מוסכם ומקובל על שני הצדדים כי המחיר שישולם על ידי היקב תמורת הענבים יהיה מחיר המקסימום על פי הטבלאות הרלוונטיות שמתפרסמות מעת לעת מטעם המועצה לגפן היין בישראל ושיהיו תקפים בעונת התשלום. זאת-בכפוף לכך כי הכורם יטפל בענבים בצורה הטובה ביותר וכפוף להוראות מדריכי הגפן של משרד החקלאות בתיאום עם ייני היקב ולשביעות רצונם, ובין היתר על פי הוראות וייעוץ אשר יקבל מהם- והכל על מנת להפיק את איכויות היין הגבוהות ביותר שניתן. נוהל קנסות איכות וגופים זרים כמקובל באגודת הכורמים."

הצדדים חלוקים כמעט בכל נושא הכרוך בסעיף: סוגיית הטבלאות החלות על פי סעיף זה;  טיב הענבים שסיפק התובע; וסוג הטיפול והגידול שנתן התובע לכרם שבטיפולו.

4.     סעיפים נוספים המשפיעים על המחיר המשולם לתובע הם:

" מוסכם בין הצדדים כי היקב יעניק לכורם בונוסים לפי הפרוט הבא : מחיר ענבי השרדונה יעמוד על מחיר המקסימום בתוספת 20% ממחיר טונה קריניאן ב- 10 בומה. מחיר ענבי מרלו יעמוד על מחיר המקסימום בתוספת 20% ממחיר טונה קריניאן ב- 10 בומה." (להלן: " סעיף הבונוס").

" מוסכם ומקובל על שני הצדדים כי התשלום בגין תנובת הכרם יתבצע ב- 2 תשלומים: הראשון בחדש דצמבר שלאחר הבציר. השני, בחדש יוני שלאחר הבציר."

5.     בענף ענבי היין קיים מחירון מקובל בענף, הוא המחירון המתפרסם מעת לעת על ידי אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב בע"מ, הידועה גם בשם "כרמל מזרחי" (להלן: " מחירון כרמל מזרחי"). מחירון כרמל מזרחי הופץ בשנים הרלוונטיות לתביעה על ידי המועצה לגפן היין (להלן: " המועצה").

6.     את ענבי המרלו המגיעים ליקב בוחנים על פי הפרמטרים הבאים: רמת הבומה, שהיא רמת הסוכר, וצבע הענב. ענבי השרדונה נבחנים על פי הפרמטרים הבאים: רמת הבומה ורמת החומציות (PH). במחירונים של ענבי מרלו מופיעות טבלאות שבהם לצד עוצמת הצבע מופיעים מחירים לפי פרמטרים. ד"ר יאיר מרגלית הסביר בעדותו כי בשנים 2000-2002 הבומה היה המדד העיקרי להבשלה וכך גם עוצמת הצבע (עמ' 7 שורות 17-12). אשר לשרדונה קובע ד"ר מרגלית כי בפרמטרים אלו אין עוצמת צבע, כי הם לבנים, אולם במקביל לבומה (רמת הסוכר) בודקים חומציות (PH) (עמ' 7 שורות 24-25). המחירים השונים נעים ממחיר נמוך למחיר גבוה.

7.     המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם את התמורה החוזית במקרה התובע יש לשלם על פי הנתונים של הענבים שסופקו ליקב בפועל או על פי "מכסימום" המחיר המופיע במחירון. במילים אחרות, המחלוקת בין הצדדים היא מהם מחירי המכסימום עליהם התחייבה הנתבעת בחוזה.

8.     המחירונים של המרלו בנויים כך שבעמודה מימין מופיע פירוט של "הבומה" - שהוא כזכור רמת הסוכר של הענבים. הבומה הנמוך הוא "10" והגבוה הוא "גדול מ - 13". שאר העמודות מוגדרות באותיות לטיניות C,B,A,X,Y,N (מימין לשמאל). במקרא של האותיות הלטיניות מוסבר, כי כל אות מתייחסת לעוצמת הצבע של הענבים. כך התמורה על פי הטבלאות מחושבת בשיקלול של הצבע והבומה.

9.     הנתבעת טוענת לענין זה כי מחירי "המכסימום" היכולים להשתלם בשנים 2000 ו - 2001 לענבי מרלו היו אלה הקבועים בעמודה "A". ואילו עמודות "C" ו - "B" אינן רלוונטיות לכלל הענף, כי אם חברת כרמל מזרחי בלבד פעלה על פיהן ושילמה את הנקוב בהן לחבריה בלבד (עמ' 2 סעיף 3 לסיכומי הנתבעת). כלומר הנתבעת טוענת כי טבלה A היא היחידה במחייבת אותה ולא טבלאות B ו - C.

10.על מנת להוכיח את טענתה הביאה הנתבעת את העד מר דודו ברעם, ששימש החל משנת 1979 כמנכ"ל המועצה לגפן יין בישראל. מר ברעם העיד כי הנתבעת עובדת לפי מחירוני המועצה, למרות שאינה מחוייבת לכך. מר ברעם העיד:

" עד 2003 "כרמל מזרחי" היתה מכינה את הטבלה. לאחר בקשה לשינויים ודיונים, הענף אימץ את הטבלה אבל לא בצורה מחייבת".

בחקירתו הראשית, כאשר נחקר מר ברעם, על ידי ב"כ הנתבעת הוא אמר בהקשר לטבלה, נספח ב' לכתב התביעה, שהמחיר המירבי הינו זה הקבוע בעמודה A, כאשר "העמודות האחרות זה לפי איזה רמה של ענבים בכרם, זה הולך לפי רמת הסוכר בכל שתי עשיריות... אנו התייחסנו לעמודה A". העד אישר כי כל העמודות האחרות הם מחירים פנימיים של כרמל מזרחי לחברי האגודה של כרמל מזרחי (עמ' 23-24). בחקירה הנגדית שינה העד מעט את עמדתו וקבע כי המחירונים כאשר היו מופצים היו מופצים ללא כל הסתייגות וכאשר הוא נשאל על ההבחנה בין "מחיר מירבי בסיסי למחיר מירבי לא בסיסי על פי הטבלה של מרלו לשנת 2000" הוא עונה: " הייתי אומר שיש בונוסים על צבע, על חומציות, ועל איכות היין.... הקריטריונים הם סוכר, חומציות וצבע" (עמ' 25 שורות 28-24). ולאחר מכן הוא מסכים כי המחיר המירבי הוא זה המופיעה בטבלה "C".

11.לטעמי, בתשובה לשאלה למה התכוונו הצדדים במילה "מכסימום", שכתבו בחוזה, יש להפנות, כפי שמציע ב"כ התובע להסכם הראשון שבין הצדדים מ - 1996, שסומן ת/1. בחוזה הראשון כתבו הצדדים כך:

" התשלום בעונת בציר 1997 יהיה על פי הרשום בטבלת המחירים של אגודת הכורמים בתוספת בונוס בגובה 10%." (סעיף 4 לחוזה הראשון).

12.כלומר הצדדים ידעו להשמיט את המילה "מכסימום", כאשר כוונתם הייתה ולהסתפק בפרמטרים הקבועים של החישוב. בענין זה חשוב לציין שאין מחלוקת בין הצדדים כי את החוזים ניסחה הנתבעת. יתר על כן, ההסכם, שנחתם כזכור לאחר שנתיים של פעילות על פי ההסכם הראשון, נחתם כהסכם חדש לחלוטין ולא האריך את ההסכם הראשון שהיה בין הצדדים.