פסק-דין בתיק א 22960/04

בפני תביעה אשר הוגשה בהליך של "סדר דין מהיר" על סך 30,920 ש"ח .

טענות התובעת : 

טוענת התובעת כי בשלהי חודש ספטמבר 2002 הזמינה מהנתבעים שרשרת זהב , לטענתה שרשרת זו הייתה אמורה לשאת את יהלום שבבעלותה.

לטענתה ההזמנה נעשתה לא לפני שנתבע מס'2  הציג עצמו בפני התובעת כמומחה בתחום ושבדק ובחן היטב את היהלום לרבות טיבו משקלו ושוויו.

ממשיכה התובעת וטוענת כי הכנת השרשרת מטעם הנתבעים לצורך התאמתה לנשיאת היהלום שילמה התובעת לנתבעת את מלוא תמורתה.

לטענתה, נתבע 2 ענד על צווארה של התובעת את השרשרת במו ידיו כשזו נושאת את היהלום בה ולמצער, בחלוף שבוע מהתאריך בו ענד נתבע 2 את השרשרת לתובעת נפלה השרשרת מצווארה של התובעת כשהתובעת לא  הרגישה את נפילתה ואינה יודעת בדיוק היכן נפלה השרשרת.

טוענת התובעת כי בדיעבד התברר אפוא כי השרשרת נפלה מצווארה של התובעת בגין מחדל הנתבעים אשר לא הלחימו כראוי את החוליה המחברת את המנעול שבשרשרת דבר שבסופו הביא לאובדן היהלום.

אשר על כן, תובעת היא את נזקיה בסך 30,920 ש"ח.

טענות הנתבעים:

הנתבעים  מודים כי התובעת אכן התעניינה ברכישת שרשרת זהב על מנת לענוד עליה תליון עם יהלום אשר היה ברשותה, אך מאחר והתובעת לא הייתה בטוחה כי השרשרת שהוצעה ע"י הנתבעת הולמת את התליון, הסכימו הנתבעים להשאיל לתובעת את השרשרת נשוא התביעה וזאת על מנת שתוכל לענוד אותה מספר ימים ולהחליט אם היא תואמת את רצונה וטעמה וזאת ללא תשלום כלשהו.

מוסיפים הנתבעים וטוענים כי הנתבעת אכן ציינה בפניהם כי היא מעוניינת בשרשרת על מנת לתלות עליה תליון, אך לא היו הם אלה אשר שיבצו את היהלום בתוך התליון.

טוענים הנתבעים כי ביום 22.9.02 הגיעה התובעת לחנותה של הנתבעת וסיפרה כי התליון שעליו היהלום, אבד לה , וביקשה להתייעץ עם מנהל הנתבעת בנוגע לכך. משכך, הציע מנהל הנתבעת לתובעת לפנות לחברת הביטוח בה בוטח היהלום.

כמו כן, מציינים  הנתבעים כי התובעת שילמה  בעבור השרשרת רק לאחר מקרה האבידה (וזאת כנראה במטרה "לבנות" קייס משפטי לתביעה).

מבהירים הנתבעים כי לא עשו כל הכנה של השרשרת לצורך התאמתה לנשיאת היהלום והשרשרת ניתנה אך כהשאלה לאור יחסי הידידות שנרקמו.

משכך, טוענים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה.

התביעה נוהלה ב"סדר דין מהיר", על כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

דיון

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה. כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל  השכנוע  שנתקיימו כל העובדות המהוות  את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי  על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד 1000, 1005 - 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי   פ"ד כ"א (2) 358, 364)

אכן בתיק זה, כבכל הליך תביעה שיגרתי, התובעת היא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיה עליה הוא מוטל.

רמת הנטל היא כמובן זו המקובלת במשפט אזרחי דהיינו מאזן ההסתברות או הוכחת הגרסה "המסתברת יותר".