פסק-דין בתיק א 22950/06

תביעה בסדר דין מהיר בגין נזקי רכוש לרכב. ההנמקה תהא תמציתית בהתאם לאמור בתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 

1.         התובעת היא מבטחת ששיפתה מבוטחה בגין הנזק לרכבו. לטענת המבוטח שהעיד בפני, נהג הוא ברכב במרחק של 200 עד 300 מטר ממשאית סמיטריילר, כאשר לפתע ראה  שנפתח תא שבצד שמאל של העגלה הנגררת , וחפץ שחור (שהניח שהוא ג'ק , אך הדבר לא היה ודאי מבחינתו), עף ממנו החוצה, ופגע בחלק התחתון של הרכב, בגחון. הוא הודה שהמקום היה חשוך.  התאונה ארעה ב - 19:00 בערב לערך.

2.         טענת הנתבע, הוא נהג הסמיטריילר - שונה. לטעמו הבחין אף הוא באותו חפץ מונח על הכביש , ופשוט חלף מעליו במשאיתו, שהיתה גבוהה. הנתבע לעומת זאת, לא היה כה בר מזל, ואותו חפץ פגעי בגחון מכוניתו. לטענת הנתבע אין תאים בצידי העגלה הנגררת, אלא בצידי ה"סוס", כאשר ממילא לא היה ג'ק במשאית שזה מקרוב נרכשה.

3.         אין חולק שהנתבע המשיך לנסוע (כאשר אף לשיטת מבוטח התובעת, הנתבע  לא שם לב שאותו חפץ הועף מרכבו). לעת העצירה של הרכבים ברמזור סימן המבוטח לנתבע, באמצעות הבהוב,  והנתבע  ירד לשוליים ואז טען בפניו המבוטח שאותו חפץ עף מהסמיטריילר שלו. הנתבע אכן הבחין בפגיעה ברכב המבוטח, ששמן נזל מגחון רכבו, אך הסביר למבוטח שלא הסמיטריילר הוא מקורו של אותו חפץ שעף. לטענת הנתבע גם לא יתכן שאחד מהתאים שבצידי המשאית נפתח, שכן יש להם מנגנון הגנה מפני פתיחה. מה גם שהיו סגורים בפועל לעת השיחה בין הנהגים (המבוטח חולק וטוען שהבחין בתא פתוח).

4.         לאחר שנשמעו הראיות, ראיתי לנכון להעדיף גרסת המבוטח.

א.         הנתבע , כדי לשלול גרסת המבוטח, העיד כי האחרון נצמד אליו במרחק של 6 עד 8 מטר , ולא היה מרוחק ממנו כלל 200 - 300 מטר. אלא שבהמשך הדרך, בעמ' 10 לפרוטוקול , הסביר כי ממקום החפץ על הכביש ועד לרמזור בו נעצרו שני הרכבים (4 ק"מ לערך) לא הבחין באורות הדרך ברכב המבוטח, שכן האחרון לא היה אחריו. זאת למרות שאין חולק שהמבוטח הוסיף לנסוע ולא נעצר, ולדבריו של הנתבע היה צמוד אליו (לפני שראה אותו חפץ על הכביש) במרחק 6 עד 8 מטר, שכן לא יכול היה לעקפו בשל קו הפרדה לבן.  תמוה איפוא להיכן "נעלם" רכב המבוטח.

ב.         אם מדובר היה בחפץ שפשוט היה מונח על הכביש ללא תנועה והסמיטריילר לא נפגע ממנו בשל גחונו הגבוה וחלף מעליו, לעומת הפרייבט של המבוטח שכן נפגעה ממנו - הרי סביר שאף רכבי פרייבט שלפני המשאית היו נפגעים מאותו חפץ. נהג המשאית לא התיימר לטעון שראה פגיעה שכזו. למרות שהיו רכבים שנסעו לפניו (הוא העיד שכאשר הגיעו הרכבים לרמזור ועמדו בו - עמדו לפניו כ 15 מכוניות). לעומת זאת, בהחלט מתקבל על הדעת שחפץ המועף מתא משאית שנפתח, מספיק לנחות בקשת על הכביש ולהיזרק עוד בכיוון אליו הועף מחמת התנופה, וכך פוגע בגחון של מונית שנסעה 200 עד 300 מטר אחרי הסמיטריילר במהירות 80 קמ"ש. 

ג.          הנתבע נמנע מהצגת תמונות של הסמיטריילר המעורב שימחישו טענתו שאין לעגלה תאים צדדים. יש לראות בכך משום הימנעות מהצגת ראיה זמינה ורלבנטית התומכת בגרסת התובע.

ד.         התובע עשה רושם אמין ולא נמנע מלהודות למשל שהיה חשוך. לטעמי יכול הדבר לבאר את התייחסותו לחפץ שנזרק כאל דבר מה שחור, ועדיין יכול היה להבחין שחפץ חפץ עף מתא שבצידי הסמיטריילר.  לא נעלם ממני שבטופס ההודעה שמסר לתובעת נרשם שנזרק משהו מהמשאית בצבע אדום, שנראה כג'ק להרמת משא, ואולם המבוטח העיד בפירוש שלא מסר שמדובר בצבע אדום, והדבר יכול להיות פרי טעות של פקידה בסוכנות הביטוח.

5.         האחריות אפוא רובצת לפתחו של הנתבע שעליו לוודא סגירת התאים בסמיטריילר. עם זאת אשם תורם מסוים יש לזקוף אף לחובת המבוטח, שהודה שהיה לו מרחק בלימה מספיק מרגע שראה את החפץ עף, ולא בלם.  אין להפריז במידתו, לאור העובדה שמדובר באירוע פתאומי, ובזמן אמת היה על המבוטח לשקול האם לבלום בלימת חירום או לקוות שרכבו לא ייפגע. אני אומד האשם התורם ב 25%.

6.         אני מחייב הנתבע לשלם לתובעת, בתוך 30 יום, את הסכומים הבאים:

א.                      75% מסך הנזק הנתבע בכתב התביעה (תשלום לפי חוו"ד שמאי ושכ"ט שמאי): לאחר ניכוי האשם התורם, מדובר בסך של 6990 ש"ח , לו יש להוסיף הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (3.7.02) ועד למועד התשלום בפועל.

ב.                       שכ"ט עו"ד והוצאות (למעט אגרה) בסכום אחד של 1700 ש"ח ומע"מ.

ג.                        סכומי אגרה בהן נשאה התובעת, כשהם נושאים הפרשי הצמדה ורבית מיום             בו שלמה אותם ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום ט"ו בשבט, תשס"ח (22 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.

הקלדנית: גלית כ. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: