פסק-דין בתיק א 22949/04

התובענה שבפני, עניינה בקשר להסכם למתן שירותי פרסום, שנכרת בין התובע לבין הנתבעים, בגינו שילם התובע את מלוא הסכום הנדרש, אולם לא קיבל לטענתו, את התמורה המובטחת, ולכן תובע את השבת הסכום ששילם (14,780 ש"ח) בצירוף הוצאות, ובסה"כ 15,780 ש"ח. 

רקע

1.         התובע הינו תושב גבעת זאב, אשר בזמנים הרלוונטיים לתובענה, נמנה עם המתמודדים  בבחירות המוניציפאליות, לראשות מועצת גבעת זאב (להלן: "התובע").

2.         הנתבעת 1 הינה שותפות העוסקת בפרסום שילוט על גבי אוטובוסים (להלן: "הנתבעת").

3.         במסגרת התמודדותו של התובע בבחירות, הוא פנה אל הנתבעת וביקש לרכוש ממנה חבילת פרסום (להלן: "חבילת הפרסום").

4.         הנתבעת, באמצעות סוכן מטעמה (להלן: "הראל" או "הנתבע 2"), התקשרה עם התובע בהסכם ביום 2.7.03, לפרסום 6 מודעות של התובע, על גבי צידם השמאלי של שישה אוטובוסים הנוסעים בקו 171 העושה דרכו מירושלים לגבעת זאב ובחזרה לירושלים (להלן: "ההסכם").

5.         התובע אשר סבור, כי הנתבעת הפרה את ההסכם עימו ולא מילאה אחר התחייבויותיה, עתר לבית המשפט בתובענה זו שבפני, להשבת הסכומים ששילם לנתבעת בגין הפרסום.

            הנתבע 2

בדיון שנערך בפני ביום 21.9.04 הסכימו הצדדים על מחיקתו של הנתבע 2 מהתובענה, כנגד התחייבותה של הנתבעת לשאת במלוא האחריות לפעולותיו של הנתבע 2 בזמנים הרלוונטיים לתובענה, ובכלל זה גם לשאת בחבות לרשלנותו, באם יקבע שהייתה כזו.

טענות הצדדים

6.         לטענתו של התובע, מייד עם כניסתו של ההסכם לתוקף (ביום 27.7.03), לא עמדה הנתבעת בהתחייבויותיה, ולפיכך הפרה את ההסכם. 

הפרה זו מצאה ביטוייה, בין היתר לאור העובדה כי מודעתיו לא פורסמו על האוטובוסים שיועדו לכך, חלקן של המודעות הושחת, חלקן הוחלף במודעות של אחרים, והחשוב מכל, האוטובוסים עליהם הודבקו מודעותיו, לא ביצעו את מרבית נסיעותיהם בגבעת זאב, אלא במקומות אחרים.

מאידך טוענת הנתבעת, כי ספקה לתובע את מלוא הפרסום לו התחייבה על פי ההסכם.

נטל ההוכחה

7.         הקביעה מי מבעלי הדין נושא בנטל השכנוע נעשית על בסיסם של שני כללים יסודיים: האחד - "המוציא מחברו עליו הראיה"; ויכול שיהא זה התובע ויכול שיהא זה הנתבע, הכול לפי העניין. והשני - "דיני הראיות הולכים אחרי הדין המהותי"; הן לעניין הוכחת יסודות העילה/ההגנה והן לעניין הפרכתן של חזקות.

כלל המוציא מחברו עליו הראיה הוא - כי נטל השכנוע מוטל על "המוציא מחברו". אשר על כן: התובע נושא בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו, ואילו הנתבע נושא בטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של טענת הגנתו.

ובענייננו, התובע שטוען, כי הנתבעת הפרה את ההסכם עימו, הוא הנושא בנטל להוכחת קיומה של ההפרה (להלן: "ההפרה").

דיון

8.         המחלוקת בתובענה דנן, נעוצה בשאלה, באם הפרה הנתבעת את ההסכם שנכרת בין הצדדים ואם לאו.

על מנת לבחון האם הנתבעת הפרה את התחייבויותיה הקבועות בהסכם, יש לבחון את ההסכם כולו ולבדוק את קיומה של ההפרה הנטענת, בהתייחס לתנאים שנקבעו בהסכם, המחייבים את שני הצדדים, ובכלל זה גם את התובע עצמו.

            ב סעיף 1(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970 (להלן: "חוק התרופות"), מוגדרת הפרה כ"מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה".

            המבחן לבחינת הפרת חוזה הוא אובייקטיבי וניטראלי. מעמידים זה מול זה את החוזה ואת הקיום בפועל, וסטייה של הקיום בפועל מן החוזה מהווה הפרה (ראה: ג. שלו, "דיני חוזים", עמ' 477).