פסק-דין בתיק א 22941/06

מבוא וטענות הצדדים

1.        לפניי תביעה לשיפוי בגין פיצויים והוצאות שנשאה בהם התובעת, בעקבות נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים, ובהיעדר ביטוח מתאים.

2.        התובעת טוענת כי התאונה אירעה בעת שהנתבע 1 הסיע עובדים בשכר, במסגרת עסק של הסעות של אביו, הנתבע 2, ותוך שימוש במיניבוס של הנתבע 2, כאשר הסעה כאמור לא נכללה בכיסוי הביטוחי של פוליסת ביטוח חובה שהוצאה למיניבוס הנדון.

3.        נגד הנתבע 2 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה.

4.        הנתבע 1 טוען כי הנסיעה לא הייתה בשכר; כי אפילו הייתה בשכר - הנתבע 1 לא היה מודע לכך; וכי מכל מקום לא היה מודע לאי-קיומו של כיסוי ביטוחי לנסיעה הנדונה, נוכח קיומה של תעודת ביטוח חובה הנחזית להיות ערוכה כדין ובתוקף [הטענה האחרונה עולה מכללא מן הסעיפים 10-12 בכתב ההגנה, והיא מפורשת ב-במ/1].

5.        עקב שינוי בסידור העבודה של בית המשפט, נוצר אצלי עומס עבודה חריג שגרר עיכוב בכתיבת פסק הדין. התנצלותי המערכתית לפני הצדדים.

דיון והכרעה

6.        התובעת מתמקדת בסיכומיה בטענות הראשונה והשנייה של הנתבע 1 לעיל, קרי: ההכחשה של היות ההסעה בשכר, והטענה כי לא ידע שההסעה היא בשכר. התובעת אינה מתייחסת לטענה השלישית, שלפיה הנתבע 1 לא ידע שהפוליסה אינה מכסה הסעה בשכר.

7.        הדין עם התובעת בטיעוניה המתייחסים ל-2 הטענות הראשונות [ראו בעיקר סיכומי התובעת, פסקאות 8 ו-13]. למעשה, די באזכור דברי הנתבע 1 בתשובה לשאלת בית המשפט [פרוטוקול, עמ'   16]: "אדוני, זה אין אדם שעושה את זה בחינם. גם לא הבן שלי (הנתבע 2 - ש"פ) . הוא עובד בהסעות...". אני קובע, אפוא, כי הנתבע 2 ידע שהוא מסיע עובדים במסגרת עסקו של בנו, הנתבע 2; וכי מן הסתם ההסעה הזו היא בשכר, אף אם אין משולם כסף בעין במהלכה.

8.        על פניה של תעודת הביטוח, מהשוואת מספרי הסעיפים הכלולים בכיסוי הביטוחי לתוכנם המפורט בגב התעודה, עולה כי הסעה בשכר לא נכללה בכיסוי הביטוחי.

9.        נותרה, אפוא, השאלה אם הנתבע 1 ידע, או היה צריך לדעת, שהפוליסה אינה מכסה הסעה בשכר.

10.    אין לבוא בטרוניה אל נוהג ברכב, שלא היה אמור לחשוד באי-קיומו של ביטוח תקף, בשל היעדרו של ביטוח כאמור. לפיכך, אם נפגע, לא יקפח את זכויותיו לפיצוי מקרנית לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים [סעיף 7א בחוק]. בהתאם לכך, אם נפגע נוסע ברכב שבו נהג, לא יחוב נוהג תמים כאמור, ברכב ללא ביטוח, לשפות את קרנית בגין פיצויים ששילמה לנפגע [סעיף 9 בחוק, כאשר סעיף 9(1) נקרא עם סעיף 7א הנזכר]. כך מתחייב מפרשנות המכוונת לתכליתו של החוק - להעניק הגנה ביטוחית לנוהגים תמימים ברכב מנועי, אף בהיעדר ביטוח בפועל; ולשוללה אך מנוהגים שדבק אשם בנהיגתם ברכב ללא ביטוח מתאים.

11.    על גישה זו עמד בית המשפט העליון ברע"א 2853/96 קרנית נ' פרח, מיום 3.3.99, פסקה 20: 

"חובתו של בעל רכב לביטוח הנהיגה ברכבו שונה בכל ^- זאת מחובתו של מי שנוהג בהיתר ברכבו של הזולת. חובתו של בעל רכב היא חובה עיקרית וראשונית. זה דרכו של עולם, וכך נוהגות הבריות הלכה למעשה: כשם שבעל הרכב דואג להוצאתו של רישיון לרכב ורישיון נהיגה, כן דואג הוא - אמור הוא לדאוג - להוצאתה של פוליסת ביטוח לנהיגה ברכב. שונה מעמדו של הנוהג ברכב הזולת, שחובתו לביטוח היא חובה שניתן לסייגה כחובה משנית, חובה הטפלה לחובת הבעלים. שהרי אין זה נהוג ואין זה מקובל שהנוהג ברכב הזולת יוציא פול יסת ביטוח לנהיגתו. לא אחת נהגתי ברכב של ידידיי, ואינני זוכר כי אי ^- פעם שאלתי מי מהם אם הוציא פוליסת ביטוח על הנהיגה ברכב. גם לא שמעתי כי מי מידידיי שאל שאלה מעין ^- זו כשנהג ברכב של ידידו... כך, אני מניח, נוהגים הכול, והחוק ילך בעקבות החיים".

12.    בין אם היה הנתבע 1 נהג שכיר בעסק ההסעות של בנו, הנתבע 2; ובין אם סייע לו באקראי - התובעת לא הצביעה על יסוד לחשד, שהיה אמור לנקר בתודעתו של הנתבע 2, שמא אין למיניבוס ביטוח מתאים להסעה בשכר שלצרכה הוא משמש. ברור כי אם הנתבע 2, הבעלים של העסק והמיניבוס, לא היה מודע בעצמו לליקוי הביטוחי - אין מקום לציפייה כי הנתבע 1, הנהג מטעמו, יהיה מודע לכך.

13.    לגבי הנתבע 2 האמור כתב עד התובעת, החוקר הפרטי מר שמשון גור [דו"ח חקירה מיום 24.11.02, צורף כנספח לתצהיר התובעת]:

"בחקירות שערכנו בנושא הסתבר כי המבוטח (הנתבע 2 - ש"פ) אדם תמים שהוגדר כ'בור ועם הארץ', שפעל בתום לב ושילם את התעודה שנמסרה לו על ידי חברת אריה בעצת סוכניה"(ההדגשה במקור).

14.    עוד העיד החוקר האמור [פרוטוקול, עמ' 10] כלהלן:

"התרשמתי שהמבוטח (הנתבע 2) לא נהג באופן מניפולטיבי בכך שהוא נמנע במכוון מלשלם את הפרמיה היקרה עבור ביטוח הסעות בשכר, מתוך כוונה כי אם יקרה מקרה הביטוח - ישקר ויכחיש את קבלת השכר ו/או את מודעותו לביטוח הלא מתאים; אלא כי המבוטח נהג בתמימות ולא היה מודע לאי ההתאמה בכיסוי הביטוחי".  

15.    אדם אחד העלה גרסה כי הן הנתבע 2, והן הנתבע 1, היו מודעים לליקוי הביטוחי. הייתה זו סוכנת הביטוח, גב' כאותר הייד. גרסתה זו פורטה בדו"ח החקירה, שצורף לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת, והוזכרה בתצהירו של החוקר מר יורם ארידור. דא עקא, שעדת-מפתח פוטנציאלית זו לא זומנה להעיד. בדו"ח צוין כי לדברי הסוכנת - גם סוכן הביטוח האחר שהיה מעורב בהוצאת הפוליסה, מר טהא כנאנה, היה מודע לכך שהנתבעים מפעילים ביודעין את המיניבוס בהסעה בשכר ללא ביטוח מתאים. אולם, לפי האמור בדו"ח, סוכן זה לא אישר את הדברים.