פסק-דין בתיק א 2291/02

1.         התובע (להלן: " הבנק") הגיש כנגד הנתבע (להלן:" אוזן") תביעה בסדר דין מקוצר, מכוח היותו של אוזן ערב לחובותיה של חברת נגה אלקטרוטכניקה בע"מ (להלן: " נגה").

אוזן הגיש ביום 29.3.04 בקשת רשות להתגונן, בה הועלו מספר טענות.

כך, אוזן טען כי הוא חתם על כתב הערבות בנסיבות של כפייה; כי הבנק דרש את החתימה על הערבות כתנאי לכך שהבנק לא יפסיק את קו האשראי לנגה; כי הערבות בוטלה על ידי הבנק, שהצהיר באמצעות נציגו מר מאור כי כתב הערבות בטל; כי הבנק הסכים כי אוזן ישוחרר מהערבות במסגרת עסקה בין אוזן לבין בעל המניות השני בחברת נגה, מר גולדנברג, במסגרתה נמכרו האחזקות של אוזן בנגה לגולדנברג. עוד טען אוזן בבקשת הרשות להתגונן כי הוא מופטר מהערבות, שכן הבנק לא הודיע לו על אי פירעון ההלוואה, וכי הבנק גרם במעשיו לכך שההלוואה לא נפרעה.

2.         הדיון בבקשת הרשות להתגונן, נערך בפני כב' השופט שילה ביום 15.4.04. במסגרת הדיון, נחקר אוזן על תצהירו בחקירה נגדית. לאחר שהצדדים סיכמו את טענותיהם, קבע כב' השופט שילה בהחלטתו מיום 1.12.04, כי  " לא זו בלבד שגרסתו של המבקש (אוזן, ר. ר.) איננה מפורטת כנדרש, אלא שהיא אף נחזית להיות הגנת בדים". לכן, בקשת הרשות להגן נדחתה.

3.         אוזן ערער על החלטת הדחייה לבית המשפט העליון. ביום 30.5.06, ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בערעור (ע"א 779/05). בית המשפט העליון התייחס בפסק דינו לטענת הגנה אחת מבין הטענות שהועלו על ידי אוזן בבקשת הרשות להתגונן- הטענה ביחס לשחרורו של אוזן מהערבות. בית המשפט העליון קבע כי שיקולי מהימנות אינם אמורים להילקח בחשבון בעת הכרעה בבקשת רשות להתגונן, וכי יש לתת רשות להגן, אף אם מועלית טענה בעל פה נגד מסמך. לכן, היה צריך לתת רשות להגן, שכן " הטענה בענין הפטור לא נסתרת בדרך כלשהי ואין לומר לגביה, לעת הזו, כי היא טענת בדים".

בית המשפט העליון הוסיף והדגיש כי " לא נמצא לנו שהיה מקום ליתן רשות להתגונן לגבי הטענות האחרות שבתצהיר. כלומר המערער יקבל רשות להתגונן אך ורק לגבי הטענה בעניין הפטור או השחרור מערבותו". כן נקבע כי ככל שהדבר נוגע לטענה זו, ישמש תצהירו של אוזן ככתב הגנה.

לאור פסק הדין הנ"ל בערעור, הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי, להמשך הדיון בו.

4.         הרחבתי בתיאור ההליך שקדם לדיון שבפני, כדי להדגיש כי הדיון היה אמור להתקיים במסגרת מוגבלת ומצומצמת מאוד. כאמור, כתב ההגנה של אוזן מכיל את טענות ההגנה שבגינן ניתנה לאוזן רשות להגן. אוזן לא היה זכאי, לאחר שהיקף הפלוגתאות נקבע על ידי בית המשפט העליון, להרחיב את גדר המחלוקת. הדבר נובע מהכללים האוסרים על "הרחבת חזית", החלים ביתר שאת בענייננו, שכן חזית המחלוקת לא נקבעה על ידי הצדדים עצמם ,אלא היא נקבעה על ידי ערכאת הערעור במסגרת פסק דינה.

ב"כ הבנק אף ציינה (בעמ' 21 לפרוטוקול), את התנגדותה להרחבת חזית המחלוקת.

לכן, על בית המשפט להקפיד לקיים את הדיון בשאלה שבמסגרתה ניתנה הרשות להגן, ובה בלבד. כפי שיובהר להלן, אוזן חרג במסגרת טענותיו מהטענות בגינן ניתנה לו הרשות להגן, ואינני סבורה כי יש מקום להתיר לו לעשות זאת. כפי שיפורט, לא מצאתי לנכון לקבל את טענותיו של אוזן גם לגופן.

טענות הבנק

5.         הבנק חזר וטען בסיכומיו כי הוא מתנגד להרחבת חזית המחלוקת מעבר לטענות שהועלו בתצהיר שתמך בבקשת הרשות להתגונן של הנתבע, ומעבר למה שהוחלט על ידי בית המשפט העליון בפסק דינו.

עוד נטען כי הנתבע הסתפק בעדות שלו עצמו, שלא היתה אמינה, לעומת הבנק שמטעמו העידו 5 עדים.

הבנק טען כי הערבות עליה חתם אוזן היתה ערבות מתמדת מוגבלת בסכום להבטחת כל חוב, כעולה מכותרת מסמך הערבות, ומסעיפים שונים בכתב הערבות עצמו. עם זאת, נקבע בגוף הערבות כי אין לה תחולה לגבי חיוב קיים, או לגבי חיוב המחליף חיוב קיים.

6.         נטען כי הרקע לחתימת הערבות, היה כאשר אמון הבנק בחוסנה של חברת נגה התערער, והוחלט לצמצם את ניצול האשראי על ידיה. נגה בקשה הקצאה מיידית של אשראי לטווח קצר, והבנק התנה זאת בחתימת ערבות אישית של שני בעלי המניות. לאחר שנחתמה הערבות, הועמד לחברה אשראי נוסף של 2.5 מיליון ש"ח.

המהלך של חתימת הערבות תואר בעדויות. בעל המניות הנוסף בנגה, מר גולדנברג, חתם על כתב הערבות בחיפה, בעוד שאוזן חתם בסניף הסמוך למקום מגוריו, באור עקיבא. הבנק טען כי לא הוכח כי אוזן חתם בלחץ של הבנק, או בלא שהיתה לו אפשרות לבדוק את המסמכים, ועל כל פנים, אלה טענות שלא ניתנה בגינן רשות להגן.

7.         הבנק טען כי טענותיו של אוזן, כי הערבות הועמדה כתנאי להמשך העמדת אשראי לנגה - או כי היא נדרשה כתנאי להבטחת הסכום של 2.5 מיליון ש"ח שיועמדו לנגה לזמן קצר - לא הוכחו. מנגד, הוכחה גרסת הבנק, כי הערבות הועמדה נוכח צורך דחוף של החברה באשראי, בעת שהבנק פעל לצמצום האשראי של החברה, לאור חשש בדבר חוסנה הכלכלי. לא היה מדובר במהלך עסקים שוטף של החברה, ואף לא באשראי לחודשיים, אלא במצב חירום של החברה.

הבנק טען עוד, כי טענת אוזן לפיה ברגע שיופקדו 2.5 מיליון ש"ח בחשבון נגה - הערבות תפקע, וכי כל סכום שיופקד יגרע מסכום הערבות, היא טענה בלתי סבירה. טענה זו אף סותרת את טענתו לפיה הערבות ניתנה כנגד הלוואה לחודשיים.

8.         לגבי ההסכם של אוזן עם גולדנברג, מכוחו מכר אוזן לגולדנברג את חלקו בנגה, טען הבנק כי אף בהנחה שהבנק היה מודע להסכם זה, אין בכך כדי להפקיע את הערבות או לשחרר את הנתבע מערבותו. הבנק לא אישר את ההסכם, שאף עורר בו חשדנות וחששות. הבנק דחה את בקשת גולדנברג לשחרר את אוזן מערבותו. 

הבנק טען כי טענת אוזן לפיה מאור אמר לו באוגוסט 2002 כי הערבות בוטלה - הופרכה בחקירתו של מאור. אוזן אכן בקש להיות מופטר, אך הבנק סירב, ודרש תשלום כנגד ההפטר מערבותו. טענת אוזן אף איננה מתיישבת עם מהלכי הבנק באוגוסט, ועם מכתב הדרישה של הבנק מיתר הערבים.