פסק-דין בתיק א 22846/04

1.         בפניי תביעה בהליך של סדר דין מהיר לתשלום סך של 6,000 ש"ח בגין דמי שכירות לתקופה מיום  27.1.04 ועד ליום 15.4.04.

2.         הנתבע שכר מהתובעת דירת מגורים (להלן: ''הדירה'') בהתאם להסכם שכירות אשר נחתם בין הצדדים (להלן: ''ההסכם''). בהסכם נקבע כי דמי השכירות יהיו בסך של 500 דולר לחודש ותקופת השכירות תהא למשך שנה,  מחודש דצמבר 2002 ועד לחודש דצמבר 2003.

            ביום 26/1/04 נחתם בין הצדדים בעלי הדין ובן/בת זוגם הסכם, לפיו רכש הנתבע ואשתו את הדירה בתמורה לתשלום סך של 120,000 $ (דולר ארה''ב), מתוכם סך של 108,000 $ ימומנו באמצעות העמדת הלוואה המובטחת ברישום משכנתא על הדירה (להלן: "הסכם המכר").

3.         אין מחלוקת בין הצדדים כי, הנתבע שילם דמי שכירות עבור הדירה עד לסוף חודש ינואר 2004 אם כי מדמי השכירות הנ''ל הוא קיזז סך של 500 ש''ח בגין תקלה אשר התגלתה במערכת האינסטלציה בדירה.

4.         לטענת התובעת, על התובע לשלם דמי שכירות בגין הדירה עד לתשלום מלוא תמורת הדירה אשר נקבעה בהסכם. התובעת מפנה לסעיף 6.1 להסכם המכר, לפיו נקבע כי, מועד תשלום מלוא התמורה ייחשב כמועד מסירת החזקה בדירה ועד לאותו מועד הנתבע ואשתו יחשבו כמחזיקים בדירה מכוח הסכם שכירות בלתי מוגנת.

5.         לטענת הנתבע, לא מוטלת עליו חובה לשלם דמי שכירות לאחר חודש ינואר 2004 מאחר וחל עיכוב בקבלת כספי המשכנתא באשמת התובעת ובעלה, שכן, הדירה הייתה בכינוס נכסים ורבצו עליה חובות ועיקולים. ביום 13/4/04 בוצע גמר חשבון בגין רכישת הדירה והנתבע קיבל תמורה עודפת אשר שילם בגין הדירה, ללמדך כי הוא אינו חייב בתשלום דמי שכירות נוספים. כן נטען כי התובעת היא בעלת מחצית הזכויות בדירה ורשאית לתבוע לכל היותר מחצית סכום התביעה.

6.         בדיון שהתקיים בתביעה העידו התובעת, הנתבע ונציגת בנק המזרחי אשר העמיד את ההלוואה המובטחת במשכנתא לצורך מימון רכישת הדירה על-ידי הנתבע ואשתו (להלן: "נציגת הבנק").

7.         טענת הנתבע לפיה, אינו מחוייב בתשלום דמי שכירות לחודשים פברואר, מרץ ומחצית חודש אפריל 2004 לאחר רכישת הדירה ביום 26/1/04, אינה מתיישבת עם העובדה המוסכמת כי הוא שילם דמי שכירות בגין חודש ינואר 2004 במלואו, כולל בגין מספר ימים לאחר חתימת הסכם המכר. עובדה זו מלמדת כי הנתבע עצמו היה מחוייב להסכם השכירות גם לאחר חתימת הסכם המכר ובטרם שולמה מלוא התמורה אשר נקבעה בו. 

יתרה מכך, סעיף 6.1 להסכם המכר קובע בזו הלשון:

            "הואיל והרוכשים הינם המחזיקים בדירה נשוא המכר מכוח הסכם שכירות בלתי מוגן, מוסכם בזאת כי מועד תשלום מלוא התמורה יחשב כמועד מסירת החזקה".

סעיף זה מחייב את המסקנה כי הנתבע ואשתו יחשבו כמחזיקים בדירה מכח הסכם המכר, להבדיל מחזקתם בדירה מכח הסכם השכירות, רק לאחר תשלום מלוא התמורה בגין הדירה וכי עד לאותו מועד מעמדם הינו כמעמד שוכר בלתי מוגן.

8.         טענת הקיזוז אשר העלה התובע על סך של 500 ש"ח מדמי השכירות לחודש ינואר 2004 אינה משכנעת בעיניי, שכן, הוא הודה בחקירתו החוזרת כי התשלום בוצע ביום 26/1/04 כאשר החשבונית בגין תיקון הצנרת הנטען הוא מיום 2/2/04. הנתבע לא נתן כל הסבר איך ידע מראש איזה סכום עליו לקזז מתוך דמי השכירות לחודש ינואר 2004, הוא לא הגיש כל ראיה לעניין זכותו הנטענת לבצע את הקיזוז או הודעה על ביצועו. לא זאת אלא זאת, באם לטענת הנתבע אין לחייבו בתשלום דמי שכירות החל מחודש פברואר 2004, מדוע יש להטיל על התובעת לשאת בעלות התיקון הנטען אשר בוצע במועד מאוחר יותר, 2.2.04 ?!!!.

9.         מחקירת נציגת הבנק, שהינה עדה אובייקטיבית ואמינה בעיני, עולה כי רק ביום 14/3/04, כחודש וחצי לאחר חתימת הסכם המכר, שילם הנתבע דמי הביול המתחייבים בגין נטילת המשכנתא דבר אשר עיכב את הטיפול בענינו.

            כמו כן, מאותה עדות עולה כי, השיק בגין כספי המשכנתא הופק ביום 21/3/04 ועוד באותו יום פנתה נציגת הבנק לנתבע והודיעה לו על כך. על אף זאת, הנתבע טרח ופנה לבנק לקבלת השיק רק ביום 13/4/04 וזאת מבלי שנתן כל הסבר לדבר.

            למותר לציין כי, אין להטיל על התובעת אחריות בגין העיכוב שנגרם על ידי הנתבע בהסדרת המשכנתא. 

10.        על אף האמור לעיל, מהמוצגים שהוגשו על-ידי נציגת הבנק בחקירתה עולה כי, העיכוב בהעמדת כספי המשכנתא נבע בחלקו מחובות ועיקולים אשר רבצו על הדירה ודרישת הבנק לסלקם  כתנאי להמשך הטיפול בהעמדת המשכנתא.

11.        טענת הנתבע כי התובעת זכאית לכל היותר לתבוע מחצית מסכום התביעה לא הוכחה, שכן, הנתבע לא טרח להגיש כחלק מראיותיו את הסכם השכירות או כל אסמכתא אחרת אשר באמצעותה ניתן לאמת את הטענה. אומנם נכון, גם התובעת לא הגישה הסכם השכירות ,אולם, ככל שהדבר מתייחס לטענותיה היא - כגון לעניין תקופת השכירות, גובה דמי השכירות ועוד -  לא היתה הכחשה מצד הנתבע ועל-כן אין לזקוף לחובתה אי הגשת ההסכם.

12.        לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, אני קובע כי על הנתבע לשלם לתובעת יתרת דמי השכירות בגין חודש ינואר 2004 בסך של 500 ש"ח וכן מחצית דמי השכירות בגין החודשים ינואר, מרץ ומחצית חודש אפריל 2004.

13.        לסיכום, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 3,250 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15/3/04 ועד התשלום המלא בפועל.