פסק-דין בתיק א 22840/06

התובעת, חב' ביטוח, היתה בכל הזמנים הרלבנטיים המבטחת של רכב מסוג רנו מ.ר. 29-209-44 השייך לפרישר בנימין.

הנתבע 1 הינו הבעלים ו/או הנהג של רכב מסוג פיאט מ.ר. 27-571-27.

הנתבעת 2 היא חב' ביטוח אשר בכל זמן רלבנטי ביטחה את הרכב הפוגע.

עפ"י כתב - התביעה ביום 23.10.05 עת נסע הרכב המבוטח ברח' בן - יהודה בחיפה, לפתע הרכב הפוגע אשר עמד בחנייה ניצבת לכביש, יצא בפתאומיות מהחנייה מבלי שהבחין ברכב התובעת ופגע ברכב בחלקו האחורי ימני.

התובעת נדרשה לשלם למבוטח את נזקיו. השמאי העריך את הנזק לרכב בסך 5,012 ש"ח כולל ירידת ערך בשיעור 2% מערך הרכב. (חוו"ד השמאי, נספח ב' לתביעה). ביום 6.7.06 שילמה התובעת למבוטח סך 4,133 ש"ח בגין הנזק הישיר (הכולל שכ"ט שמאי בסך 421 ש"ח). בגין ירידת הערך שילמה התובעת למבוטח סך 325 ש"ח בניכוי סכומים עפ"י הפוליסה. (העתק רשימת תשלומים - נספח ג' 2 - 1).

התובעת דורשת מן הנתבעים לשפותה בסכום התביעה הנ"ל מכוח חבותה כמבטחת הרכב הפוגע.

 בכתב - ההגנה מכחישים הנתבעים את תאור התאונה בכתב - התביעה, וטוענים כי הנתבע 1  היה בעצירה מוחלטת והמנוע כבוי, בחנייה הניצבת לכביש, ולצידו הימני של הרכב היה מקום חנייה פנוי. בעוד הרכב נמצא בעצירה מוחלטת, הגיע לפתע רכב התובעת והחל להיכנס עם חזית ריכבו לחנייה הפנוייה שלצד רכב הנתבעים. מבוטח התובעת אשר רצה להיכנס לחנייה הצמודה לרכב, ביצע פנייה "צרה" מידי, פגע עם צידו הימני של הרכב ברכב הנתבע וגרם לתאונה. הנתבעים טוענים כי האחריות לתאונה רובצת כל כולה על הרכב המבוטח ע"י התובעת.

ב"כ הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק לפי סעיף 79 א' לחוק בתיהמ"ש.

בהודעה שמלא על תאונת הדרכים (נספח ד' לתביעה) מציין נהג רכב התובעת כי כשהיה בנסיעה איטית לאורך רח' בן - יהודה בחיפה, יצא מחנייה ניצבת רכב מסוג פיאט ופגע עם חזית הפגוש בדלת  אחורית ימנית של רכב התובעת. רק בעדותו בביהמ"ש ציין מר פרישר, נהג הרכב הנפגע, כי התכוון להיכנס לאחד ממקומות החנייה הניצבים לכביש. לדבריו האיט, אותת לרכבים מאחוריו כדי שיוכלו לעקפו, וביצע קשת כדי להיכנס לחנייה עם החזית קדימה. לטענתו, תוך שהוא מבצע את החניה, התחיל רכב הפיאט שעמד בחניה הצמודה עם החזית לכיוון הכביש, בנסיעה ופגע בו.

כאמור נהג הרכב הפוגע טוען בטופס ההודעה שמלא, כי עדיין לא הניע את הרכב, כאשר הרכב הנפגע רצה להיכנס למקום החניה שעל ידו.

הנתבע 1 היה עקבי בעדותו, וציין כי כלל לא היה ברכב.

לדבריו, נכנס לריכבו, אלא שאשתו קראה לו והוא יצא אליה. וכך הוא מתאר את התאונה: "עדיין לא הנעתי את הרכב כשהרכב השני פגע בי. אני הייתי בחוץ וראיתי איך זה קרה ... הדלת של הרכב שלי היתה פתוחה, הייתי בחוץ, הוא רצה לחנות על ידי, הוא היה צריך לעשות סיבוב כדי להיכנס לחנייה עם הפנים בפנים, הוא לא עשה בכלל סיבוב, במקום לעשות סיבוב גדול, הוא נכנס ופגע בי".

עיינתי בתשומת לב  בתיאור התאונה ע"י הצדדים, וגירסתו של הנתבע מתקבלת על דעתי יותר מגירסת התובעת. הנתבע ציין כמה פעמים כי יצא מן הרכב בגלל קריאות אשתו, והרכב היה במצב של עצירה מוחלטת. כאשר נהג רכב התובעת ניסה להיכנס לחנייה, נראה שהסיבוב שעשה לצורך זה, לא היה רחב מספיק באופן שפגע ברכב הנתבע שעמד אותו זמן בחניה הצמודה.

מקובלת עלי עמדת ב"כ הנתבעים כי התובעת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה.

אשר על כן התביעה נדחית.

התובעת תישא בתשלום אגרת משפט ובשכ"ט עו"ד בסך 680 ש"ח בתוספת מע"מ עליו, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על אגרת המשפט מיום תשלומה ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תמציא העתק פסק דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום ב' בשבט, תשס"ח (9 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.