פסק-דין בתיק א 22816/06

ענייננו פרשנותו של סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) התשי"ב - 1952 (להלן: "חוק הנזיקים האזרחיים") ובחסינות המדינה מחבות נזיקית מקום בו נחבל אדם בתקופת שירותו הצבאי.

להלן תמצית העובדות, אשר אינן שנויות במחלוקת:

התובעת, ילידת 1980, חיילת בשירות סדיר בזמנים הרלבנטיים, יצאה לחופשה מאושרת מהבסיס בו שרתה. בדרכה ליעדה, ירדה במדרגות גשר להולכי רגל המצוי בצומת גבעת אולגה, מעדה, נפלה ונחבלה. לטענת התובעת, המעידה היא תוצאת שבר במדרגה, אליו נכנסה כף רגלה (סעיף 4 לכתב התביעה). האירוע הוא מיום 14.7.00.

בגין התאונה פנתה התובעת בתביעה לקצין התגמולים בהתאם לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשנ"ו - 1997 (להלן: "חוק הנכים"), תביעתה הוכרה על ידי קצין התגמולים, התובעת עמדה בפני ועדה רפואית ונקבעה לה נכות צמיתה בשיעור 1%. התובעת ערערה על החלטת הועדה הרפואית, אך הועדה הרפואית העליונה הותירה את החלטת הועדה הראשונה על כנה. התובעת טוענת כי לא שולם לה תשלום כלשהו בגין הפגיעה הנ"ל ע"י משרד הביטחון.

בכתב התביעה דנן, עותרת התובעת לחייב את הנתבעת - מדינת ישראל מחלקת עבודות ציבוריות (מע"צ) - לפצותה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה תוצאת האירוע. בסיס החבות הנטענת כלפי המדינה היא רשלנות, פזיזות או הפרת חובות חקוקות (סעיף 5 לכתב התביעה), והיא מתבססת על חבות המדינה "עפ"י כל דין, דיני הנזיקין, בגין עוולת הרשלנות או עוולת המטרדים, או מכח דיני אחריות המחזיק ותופש המקרקעין, ו/או מכח העוולה של היפר חובה חקוקה, ו/או מכח הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו." (סעיף 6 לכתב התביעה).

גדר המחלוקת ועיקרי טענות הצדדים.

המחלוקת המשפטית הינה בסוגיית חסינותה של המדינה בהתאם לסעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים. הצדדים חלוקים בשאלה האם האירוע הינו "עקב שירותה הצבאי" וכן ביחס שבין חוק הנכים וחוק הנזיקים האזרחיים ובאפשרות חייל לתבוע את המדינה בנזיקין מקום בו הוכרה תביעתו על ידי קצין התגמולים על פי חוק הנכים.

טוענת המדינה כי הוראות חוק הנכים וחוק הנזיקים האזרחיים מתיישבות באופן שבו אין בחוק הנכים כדי לגרוע מן החסינות שמוענקת למדינה בגין חבלה שארעה בתקופת שירותו הצבאי של נפגע ועקב שירותו הצבאי. עוד נטען, כי חוק הנזיקים האזרחיים הינו חוק מיוחד הגובר על הוראות חוק הנכים ואין אפשרות לבחור בין תביעה נזיקית ובין תביעה לפי חוק הנכים, ומשתבעה התובעת על פי חוק הנכים נחסמה דרכה מלתבוע על פי חוק הנזיקים האזרחיים. המדינה גורסת כי טענת התובעת לפיה החבלה לא נגרמה "עקב שירותה הצבאי" הינה מוטעית, שכן מתוך מטרת חוק הנזיקים האזרחיים ומתוך ההפנייה לסעיף 6ב לחוק הנכים עולה כי כוונת המחוקק היתה ליצור תיאום בין הפטור מאחריות לפי חוק הנזיקים האזרחיים לבין הזכות לפי חוק הנכים באופן שהמקרים הנופלים לתחומי חוק הנכים, יחול הפטור מאחריות בנזיקין.

טוענת התובעת כי לא יתכן שמנגנון החקיקה התכוון ליצור מצב בו הניזוק לא יפוצה בגין עגמת נפש ופגיעה בכושר התיפקודי בנכויות שאינן עולות על 10%, כפי שהדבר נעשה בקצין התגמולים. התובעת מפנה, באופן כללי, לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עוד טוענת התובעת כי המונח "עקב שירות צבאי" מתייחס לעילת התביעה וכי אין קשר בין פעולתה הרשלנית של מע"צ לשירותה הצבאי של התובעת. התובעת טוענת כי בעצם התביעה להכרה בזכאות על פי חוק הנכים אין כדי למנוע תביעה מקבילה על פי עילה שיסודה בדין אחר, זאת בניגוד לזכותו של נפגע לממש זכאותו לפיצוי, אשר מוגבלת למקור חוק אחד בלבד (כגון יחודיות העילה בפלת"ד).

דיון, הכרעה ועיקרי נימוקים:

סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים מסייג אחריותה של המדינה בנזיקים, וכלשונו:

(א) אין המדינה אחראית בנזיקים על חבלה שנחבל אדם ועל מחלה או החמרת מחלה שנגרמו לו בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי.

(ב) 'שירות צבאי' בסעיף זה פירושו כבחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959.

הצדדים מסכימים כי אירוע הנפילה נשוא התובענה דנן ארע בתקופת שירותה הצבאי של התובעת. המחלוקת הינה בשאלה האם האירוע הינו "עקב שירותה הצבאי". סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים מפנה לעניין פרשנות "שירות צבאי" לחוק הנכים, שם נמצאנו למדים כי הגדרת "שירות צבאי" בסעיף 1 בו הינה כדלקמן:

(א) רואים חבלה שאירעה לחייל או לחייל משוחרר כחבלה שאירעה בתקופת שירותו עקב שירותו גם אם היא נגרמה בדרך אל המחנה או ממנו ובלבד ששהותו מחוץ למחנה היתה כדין ולא חלו בדרך הפסקות או סטיות של ממש שאין להן קשר עם השירות או עם הדרך אל המחנה או ממנו. לגבי חייל השוהה בחופשה, רואים חבלה כאמור רק אם נגרמה בדרכו מן המחנה אל יעד חופשתו או בדרכו אל המחנה מיעד חופשתו.

(ב) לענין סעיף זה -

"מחנה" - המקום בו שוהה החייל תוך שירותו הצבאי ולגבי איש מילואים - לרבות מקום התייצבותו;

"חייל השוהה בחופשה" - חייל השוהה כדין מחוץ למחנה שלא במילוי תפקיד בשירות, ולרבות חייל משוחרר בדרכו בחזרה מן השירות.