פסק-דין בתיק א 22807/05

בפני תביעה כספית בסך של 33,332 ש"ח אשר הוגשה בסדר דין מהיר.

התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת בעבודות בנייה וקבלנות.

התובעת מכרה לנתבע דירה בבניין שבנתה בבני ברק (להלן: "הדירה"), ולאחר שקיבל את החזקה בדירה הגיש כנגדה תביעה בגין ליקויי בנייה בת"א (תל-אביב) 32035/03.

בהסכמת הצדדים ניתנה על ידי בית המשפט (כב' השופטת מארק-הורנצ'ק)  החלטה לפיה הנתבע יעמיד את דירתו לטובת התובעת על מנת שתבצע את התיקונים והשיפוץ (להלן: "השיפוץ") שנתבעה בגינם ובמקביל תשא התובעת בדמי השכירות של הנתבע עד לסיום השיפוץ ופינוי הדירה.

לטענת התובעת רק ביום 11/03/05 מסר הנתבע את מפתחות הדירה וביום 14/03/05 החלה התובעת בשיפוץ שלצורך כך השכירה כלי עבודה מחברת דור וצורי בע"מ (להלן: "הכלים").

טוענת התובעת כי הנתבע ומי מטעמו הופיע בדירה ושיבש את עבודות השיפוץ וביום 15/03/05 לקח את מפתחות הדירה וסירב למוסרם לתובעת. ביום 16/03/05 בהתערבות ב"כ התובעת מסר בנו של הנתבע את המפתחות לדירה ומשפועלי התובעת חזרו לדירה גילו כי הכלים חסרים.

פניות התובעת אל הנתבע בדרישה להחזרת הכלים נענתה כי הכלים לא בחזקתו משכך הגישה תלונה במשטרה.

התובעת תובעת את עלות הכלים אותה שילמה לחברה המשכירה וכן את דמי השכירות בגין הכלים החדשים ששכרה  וזאת לאור רשלנות הנתבע ומחדליו וכן מכח חוק השומרים.

בכתב הגנתו הכחיש הנתבע בלקוניות את גירסת התובעת במלואה.

התביעה נוהלה על פי "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

דיון:

משקראתי את כתבי הטענות, ושמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בסיכומיהם הנני בדעה כי דין התביעה להתקבל כפי שיפורט להלן:

במקרה דנן אין לו לדיין אלא את אשר רואות עיניו וליבו נכון עמו, נוכח נסיבות העניין והתנהגותם של הצדדים במהלך הדיון.

עדותו של מר פרומוביץ אפרים הייתה מאד אמינה  בעיני וקוהרנטית. שוכנעתי כי הנתבע  ובניו מעוניינים היו רק בפיצוי כספי בגין ליקויי הבניה ובפועל לא השלימו עם החלטת כב' השופטת מארק-הורנצ'ק, שניתנה על סמך הסכמת בא כוחם, ועשו כל שיכלו על מנת להפריע לתובעת ופועליה בעבודות השיפוץ.

אין מחלוקת כי בנו של הנתבע מר עובדיה אילן (להלן: "אילן") הגיע בליל ה- 15/03/05 לדירה ומשלא הצליח להיכנס (כי מפתח  הדירה היה מוכנס במנעול מבפנים) הזמין שוטר שפרץ את הדלת ולאחר שגילו כי בדירה ישן פועל התובעת  הוא סולק ע"י בניו של הנתבע (אשר רק אחד מהם העיד בפני) תוך שהשאירו את הדירה ריקה מאדם עד למחרת שאז נתנו את מפתח הדירה לב"כ התובעת.

בפרק הזמן בה הושארה הדירה ריקה ועד למחרת היום בו נמסר לב"כ התובעת מפתח הדירה בחזרה והתגלה כי הכלים חסרים הדירה הייתה בחזקת הנתבע או מי מטעמו ומש"נעלמו" הכלים אין אחראי מלבד הנתבע שכן בניו באו "לבקר" בדירה מכוחו ואף נעלו אותה.

אחריות זו הינה מכח סעיף 2 לחוק השומרים, תשכ"ז-1967.

במקרה דנן שוכנעתי כי פנייתו של אילן  ואחיו למשטרה נעשתה בחוסר תום לב שכן יכלו תחילה ליצור קשר עם ב"כ התובעת לגבי הכניסה לדירה מה גם שהתובעת נשאה בשכר הדירה החלופית בה שהו הנתבע ובני ביתו ולכן לאילן או לנתבע או למי מטעמם אין ולא היה מה "לחפש" בדירה בטח שלא בשעות הערב והלילה שכן בהתאם להחלטת כב'  השופטת הורנצ'יק העבודות התבצעו בין הימים א-ה בין השעות 17:00-08:00.

חקירתו של אילן לא הייתה, בלשון המעטה, אמינה בעיניי מה גם שלוותה בנימה של "ביריונות" שלא כיבדה את באי בית המשפט, ומשנשאל לגבי אותו ערב בו הגיע לדירה טען "אתה צריך להביא תאריכים" בברוטאליות ומשנשאל מדוע לא הגיש תלונה במשטרה שוב ענה בברוטאליות "אני לא מגיש שום תלונה במשטרה".