פסק-דין בתיק א 22804/04

בפניי תביעה כספית בסך 57,368 ש"ח, בגין יתרת חוב, אשר לטענת התובעת, חבה לה הנתבעת עקב מוצרי נייר אשר סיפקה לה בכמות עודפת מהזמנתה המקורית.

רקע

התובעת, הינה יצרנית וספקית של נייר להדפסה (להלן: " התובעת"), סיפקה נייר לנתבעת, מלון דבורה בע"מ (להלן: " הנתבעת"), במשך כ- 10 שנים,  לצורך הוצאה לאור של ספרים.

הנתבעת, רכשה מחברה בשם "מיטרני" (להלן: " מיטרני"), כמות של 64.5 טון נייר, לצורך הדפסת המהדורה עדכנית, של ספרי קודש  בשם " הטור השלם", הכוללת 22 כרכים, ב- 3,000 עותקים (כל עותק מהמהדורה יקרא להלן: " סט"). זכויות היוצרים, בסדרת הספרים הנ"ל, הינן, בבעלות הנתבעת (להלן: " ההזמנה").

הנתבעת טענה, כי היא אינה מכירה את התובעת, לא התקשרה איתה ולכן לא קיימת יריבות בינה לבין התובעת.  התובעת טענה, כי היא חליף של אותו מיטרני. לצורך ההכרעה כאן, ורק מטעמי נוחיות, תקראנה התובעת ומיטרני  ביחד "התובעת". 

במהלך עשר שנים שקדמו להגשת התביעה, הזמינה הנתבעת נייר מהתובעת, ומספקים אחרים, לצורך הדפסת עשרות אלפי סטים.

בפועל שימש צד ג' 1, מפעלי הדפסה לאור א.צ.פ בע"מ (שיקרא להלן: " הוצאה לאור" או " צד ג' 1"),  כ"קבלן ביצוע" של הנתבעת, אשר הרשתה להוצאה לאור למשוך כמויות נייר מהתובעת, על פי קצב הייצור ושיקול דעתו עד לייצור מלוא ההזמנה.

עבודת ההדפסה בפועל הועברה ע"י צד ג' 1 לעמותה בשם חסד ואמונה- מלכ"ר (להלן: " חסד ואמונה" או " צד ג' 2", צד ג' 1 ו צד ג' 2 יקראו שניהם להלן: " הצדדים השלישיים'").

(פרויקט ביצוע ההדפסה ואספקת הנייר, יקראו ביחד להלן: " הפרויקט").

במהלך הספקת ההזמנה נתגלו פגמים בנייר, הן במידותיו והן מבחינת היותו רטוב, ולכן הוחזר אותו חלק  של הסחורה שהיה פגום.

לטענת התובעת, הנתבעת לא שילמה על מלוא ההזמנה אשר סופקה לה, ואילו הנתבעת טוענת, כי שילמה על כל הסחורה אשר הוזמנה ואשר סופקה, אך אם יסתבר כי סופקה  סחורה ביתר, ע"י התובעת, אין היא חבה בתשלום, שכן היא סופקה לצדדים השלישיים, ומכאן התביעה שבפניי.

טענות הצדדים

לטענת התובעת, סופקו לנתבעת 75.7 טון נייר, מסוג זהר קרם (כ- 10 טון מעבר להזמנה), ועל פי דו"ח הגביה (צורף כנספח א' לתצהירו של מר דרור תוהמי, המשמש כמנהל אשראי לקוחות אצל התובעת, להלן: " מר תוהמי"), נותרו חשבונות פתוחים בקיזוז תשלומים שבוצעו ע"י הנתבעת ולא שויכו לחשבוניות מסוימות (ס' 7 לתצהיר העדות הראשית שלו).

מר תוהמי צירף לתצהירו (נספחים ב' 1- ב' 5) את החשבוניות (שיקראו להלן: " החוב") אשר נותרו פתוחות לטענתו:

חשבונית מס' 352553 ע"ס 63,846 ש"ח מיום 16.1.2003.

חשבונית מס' 352634 ע"ס 75,389 ש"ח מיום 2.2.2003.

חשבונית מס' 352684 ע"ס 5,151 ש"ח מיום 18.2.2003.

חשבונית מס' 352685 ע"ס 31,557 ש"ח מיום 18.2.2003.

חשבונית מס' 352708 ע"ס 8,557 ש"ח מיום 20.2.2003.

לטענת התובעת, הנתבעת שילמה, ביום 1.7.2003, סך של 113,836 ש"ח בלבד בגין החוב, וכי כרטיס הנתבעת זוכה בשני זיכויים :

זיכוי מיום 16.10.2002 ע"ס 59 ש"ח וזיכוי מיום 30.6.2003 ע"ס 13,237- בגין סחורה שהוחזרה (ראה נספח ג' לתצהירו של מר תוהמי).