פסק-דין בתיק א 22782/03

1.                   התובע יליד 25.7.52 עותר לחייב את הנתבעת - מעבידתו - לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בגין 3 ת.ע. שארעו לו בשל רשלנות הנתבעת ו/או הפרת חובה שבחוק על ידה.

הארועים: 3.4.00, 8.12.00, 2.5.02.

התובע עבד אצל הנתבעת כנהג משאית מ 10.6.99 ועד 29.4.04.

עיסוקו של התובע כלל נהיגת המשאית ופריקת ארגזי משקאות ממנה, בין היתר.

2.                   הצדדים הגיעו להסכמה לפיה הנתבעת אחראית לארועים ולנזקי התובע כפי וככל שהוכחו ויפסקו, חוו"ד מומחיהם יוגשו ללא ח.נ. והנכות הקובעת, כנכות רפואית, תהיה הנכות שנקבעה במל"ל, לאחר הארוע השלישי.

הנכות - 5% לצמיתות החל מ 9.6.02 (אצבע 3 - יד ימין).

3.                   המחלוקות להכרעה על פי המוסכם: רשלנות תורמת של התובע ואם בכלל ושיעור הנזקים.

4.                   ארוע ראשון ארע כאשר התובע עסק יחד עם עובד נוסף בפריקת ארגזי משקאות קלים ממשאית, הארגזים עשויים מנייר קרטון (במשקל של כ-18 ק"ג), העובד הנוסף עמד על שפת מדף המשאית, שעליו הארגזים, בעודו מחזיק ביד אחת באחד מעמודי התמיכה שבמשאית נטל/משך הוא בידו השניה ארגז והעבירו לתובע שעמד על הרצפה. תוך כדי העברה/מסירה נקרעה ידית הארגז והוא נחת על ידו הימנית. (תמונה המשקפת את ביצוע/שיטת העבודה כלולה בתצהיר ע.ר. של התובע).

בארוע השני נדרש התובע להעביר 2 מקררים  מסניף לסניף, הוא ועוד שני עובדים הציבו וסידרו את המקררים ע"ג משטח ארגז המשאית, תוך כך נטה אחד המקררים ומחלקו העליון, שהיה נסתר מעין התובע, נפל מוט ברזל ופגע בראשו.

בארוע השלישי התובע עמד על שפת מדף המשאית  לפרוק ארגזים, כשהוא אוחז ביד שמאל במשאית ונאלץ למשוך ארגז ביד ימין (משיכה תוך כדי הרמה כמתואר על ידו בפרוט. 35 - 36) כדי להעבירו לעובד שעמד על הרצפה (היפוך ארוע ראשון),  ידית הארגז נקרעה, ידו הוסטה ונחבלה מהארגז והמשטח. (אף פה כלולה תמונה).

5.                  אשם תורם:

עיקרי טענות הנתבעת : ביחס לתאונה ראשונה - האחריות המכרעת לקרותה מוטלת על התובע שעמד יציב על הרצפה ויכול או צריך היה לתפוס את הארגז בשתי ידיו.

ביחס לתאונה שניה - תרומת רשלנות התובע קרובה למאה אחוז שכן הנתבעת לא יכולה לצפות קיומו של חפץ כלשהוא על המקרר "וזהו בדיוק תפקידו של העובד", התובע לא נשלח לביצוע עבודה מסוכנת או לא בטיחותית, התובע לא טרח לבדוק באם קיימים חפצים על המקרר בטרם הזיזו, מהימנות ואמינות התובע נגרעה משום סתירות ביחס למידות המקרר וגודלו של החפץ.

ביחס לתאונה שלישית - רשלנותו התורמת היא חמישים אחוז לפחות, לא ברור כיצד זה נפגעה ידו של התובע בשים לב לתאור הארוע, פעולת התובע שגרתית ואין בה דבר חריג או מסוכן, הארגז אינו כבד במיוחד, הארוע התרחש עקב אי שימת לב מספקת של התובע, אי זהירות מצידו והפעלת כח שלא לצורך לביצוע העבודה.

עיקרי טענות התובע: עיסוק התובע אצל הנתבעת היה לנהוג משאית שהובילה ארגזי משקאות ופריקתם, בין היתר. ביצוע  העבודה היה בשיטה הנוהגת אצל הנתבעת והתובע ביצעה כך. שיטה זו אינה בטוחה ואף סכנה בצידה כעולה מראיות הנתבעת עצמה, התובע לא חרג מההנחיות ופעל על פי השיטה הנהוגה וההנחיות, בארוע השני פעל התובע יחד עם עובדים נוספים על פי הוראות מעבידתו ואין למצוא במעשיו התנהגות רשלנית כלשהיא.

הכרעה ועיקרי נימוקים:

לאחר שעיינתי בחומר הראיות ונתתי דעתי לטענות הצדדים לא מצאתי כי הנתבעת הוכיחה כדבעי רשלנות תורמת מצד התובע ביחס לארועים כמתואר ואני מבכר עמדת וטענות התובע בסיכומיו.

מסקנה זו מסתברת ביישום ההלכה על העובדות שבפנינו.

כך בע"א 1958/97 רפאל בן שטרית נ' רשות הנמלים והרכבות וכך בע"א 477/85 אפרים בוארון נ' עירית נתניה.