פסק-דין בתיק א 22756/04

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובע, יליד 1972, טוען כי נפגע בתאונת דרכים ביום 13.6.03, לאחר ששעה שישב במושב הנהג, כשדלת הרכב פתוחה מעט, טרקה אותה אשתו בחוזקה, וברגלו, שבלטה החוצה, נגרם שבר. 

3.         הנתבעת כופרת בעצם קרות האירוע. כן קיימת מחלוקת לעניין שיעור הנזק.

הוכחת האירוע

4.         בקליפת אגוז, בעוד שהתובע טוען כי נפגע כתוצאה מטריקת הדלת על רגלו, גורסת הנתבעת כי התובע נפגע בעת משחק כדורגל וכי הגיש תביעתו זו בכוונה לרמות ולהונות אותה.

5.         לאחר עיון בכל התיעוד שלפניי ושקילת העדויות וטיעוני הצדדים, סבורני כי התובע הצליח לשאת בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת קרות התאונה ונסיבותיה, ברמת ההוכחה המספקת - הטיית מאזן ההסתברויות לטובתו. משמצליח תובע לשאת בנטל ההוכחה העיקרי, עובר נטל השכנוע המשני אל כתפי הנתבע, והדבר נכון גם במקרה בו מכחיש נתבע את קרות האירוע שביסוד עילת תביעת התובע. כפי שנפסק והובהר: "נטל ההוכחה משמש לתאר שני מושגים שונים. הראשון הוא נטל השכנוע, והשני הוא נטל הבאת הראיות. נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות. נטל זה הוא קבוע בדרך כלל, ואינו עובר בין בעלי הדין במהלך המשפט. נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. ככל שמדובר בצד הנושא בנטל השכנוע, משמעות החובה היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל, ואילו ביחס ליריבו משמעה שעליו להביא ראיות שישמיטו את הבסיס מתחת לראיות שהובאו כנגדו. נטל זה הוא דינאמי, ועשוי לעבור מבעל דין אחד למשנהו" (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, ניתן ביום 5.10.06). להלן אנמק.

6.         התובע הצהיר בתצהיר עדות ראשית כי: "ביום 13.6.03, יום שישי בצהריים נכנסתי לרכבי מ.ר 4342586 מסוג רנו 5 על מנת להתחיל בנסיעה להורים של אשתי... ביתי בקטנה היתה בת שנה ועדיין ישבה במושב הקדמי, ליד הנהג. התיישבתי במושב הנהג תוך שרגל שמאל שלי עדיין מחוץ לרכב. התכוננו לנסיעה, ועסקנו באיבטוח הילדים במקומם. ביתי ישבה בכסא הבטיחות לידי, מימין לנהג, בני ישב במושב האחורי, מאחורי ביתי התינוקת... כשסיימנו לחגור את התינוקת אשתי הקיפה את הרכב מקדימה על מנת להכנס למושב האחורי שמאחורי הנהג שכן כאמור, בני ישב מאחורי ביתי. כשהיא חלפה ליד הדלת של הנהג היא לא הבחינה שרגלי עדיין מחוץ לרכב והיא סגרה אותה בעוצמה על רגלי. מדובר היה ברכב ישן והדלת היתה נסגרת רק בטריקה חזקה. לכן כשאשתי סגרה את הדלת היא טרקה אותה בעוצמה על רגלי... " (סע' 8 - 10).

            אשתו, רויטל אהרון, מסרה גרסה זהה בתצהירה.

7.         התובע נחקר בפניי, וכך העיד: "... אני ואשתי באנו ללכת לכיוון חמי וחמותי, ויצאנו מכיוון הבית. הילדה האמצעית שלי היתה בת שנה, ושמנו אותה בסלקל מקדימה, הילד שלי ישב במושב האחורי, מאחורי הסלקל. אשתי התחילה לחגור את הילדה ואני באתי לעזור עם החגורה הגדולה לסגור את זה. אמרתי לה תעזבי והיא הלכה מקדימה, הדלת הייתה פתוחה. בזמן החגירה של הילדה הדלת הייתה פתוחה, היא עשתה בעיות, הרגל השמאלית שלי הייתה בחוץ, אשתי לא ראתה וטרקה את הדלת וככה נפגעתי... " (עמ' 9 לפרוטוקול).

            אשתו העידה בחקירה נגדית ש: "... חגרתי את הילדה מקדימה, סגרתי את החגורה, הילד ישב מאחורה, רמי אמר לי עזבי אני אמשיך לחגור את הסלקל, ואז עברתי קדימה מסביב, לא ראיתי שהרגל שלו בחוץ, הגוף שלו היה מוטה כלפי הילדה וסגרתי את הדלת, הוא אמר לי עזבי אני אמשיך... " (עמ' 11 לפרוטוקול).

            שני בני הזוג נשאלו בדבר חיבתו של התובע למשחק הכדורגל, ואישרו זאת. עם זאת, העידו כי באותה תקופה לא נהג כבר התובע לשחק באופן פעיל.

8.         הנתבעת זימנה לעדות, כעד הגנה, ללא תצהיר מראש, את דר' ויקטור מאירוביץ', הרופא שטיפל בתובע במוקד "מכבי" למחרת האירוע הנטען, קרי בשבת, 14.6.03. הרופא הוא זה שחתום על מכתב השחרור מאותו יום (צורף לתצהיר התובע; סומן גם נ/4). בחקירה ראשית הציגה בפני ב"כ הנתבעת מסמך נוסף מאותו יום, הוא ההפניה לצילום רנטגן, מסמך שנערך כמובן לפני מכתב השחרור (נ/3). המסמך לא גולה בגילוי מסמכים אך התרתי את הגשתו (עמ' 15 לפרוטוקול). אם בנ/4 נרשם מפי התובע כי "לדבריו נחבל אתמול ברגל שמאל מהדלת של הרכב", אזי בנ/3 רשום כי "נחבל אתמול ברגל שמאל במשחק כדורגל". הרופא העיד כי מדובר ב"מילים של הנחבל", וכי התובע אמר פעם כך ופעם כך (עמ' 15 לפרוטוקול).

            עוד העידה מטעם הנתבעת גיסתו של התובע (אשת אחיו), אתי אהרון. עדה זו, שהתייצבה רק לאחר ניסיונות רבים להזמינה, לרבות צו הבאה, מסרה בשיחת טלפון לחוקר מטעם הנתבעת כי התובע נפגע במשחק כדורגל (ראו קלטת ותמליל). בבית המשפט חזרה בה מכך, וסיפרה כי בדתה את הפרט הזה תוך כדי שיחה מתוך מטרה להתנקם, כביכול, בבעלה ובמשפחתו. ייאמר מיד, אין אפשרות לתת כל משקל לדבריה של עדה זו, תהא גרסתה אשר תהא. המשימה, לחלץ ממנה את העובדות לאשורן, ולהבין את מניעיה במתן גרסה כזו או אחרת, התבררה כקשה ביותר. מכל מקום, כך או כך, עדותה היא עדות מפי השמועה, וממילא בלתי קבילה.

9.         גרסתו של התובע לא הייתה סתמית, אלא מפורטת וסדורה. היא זהה בעיקרה לזו שנמסרה בהודעה לחברת הביטוח (נספח לתצהיר). היא נתמכת בעדות אשתו, אשר למעט ניואנסים לא משמעותיים, מפרטת סיפור מעשה זהה. עניין גרימת שבר מסוג זה ב"מנגנון" של טריקת דלת של רכב, דומה שלא נראה חריג או מוזר לרופאים, החל מרופא המוקד, עבור ברופאים המטפלים וכלה במומחה בית המשפט. הטענה, שלפיה התובע ורעייתו קשרו קשר לביצוע עבירות פליליות של הוצאת דבר במרמה ומתן עדות שקר, היא טענה קשה. הנתבעת לא הגישה תלונה למשטרה. היא גם לא הביאה עדים שיאשרו שהתובע שיחק כדורגל באותה תקופה. אמנם, הורי אשתו לא הובאו לעדות, אך לא מדובר בעדים שראו את האירוע; התובע ואשתו אף לא נשאלו בנגדית אם סיפרו להורים את נסיבות התאונה; התובע גם לא יכול היה לצפות את הצורך בעדותם, שהרי גרסת הפגיעה ממשחק כדורגל הוסתרה על ידי הנתבעת עד פרשת ההגנה.

            אמנם, נ/3 מעלה תמיהה מסוימת; לא ברור מדוע נרשם, לכאורה מפי התובע שעה שהתייצב במוקד, כי נפגע ממשחק כדורגל. לא ברור האם אכן מדובר בקנוניה שנרקמה באותן דקות בין ביצוע צילום הרנטגן ועד חזרה לרופא, שהרי בנ/4 כבר מפורטת גרסת הדלת. האם התובע, בעודו סובל מכאבים בשל שבר מרוסק של הפיבולה, היה מספיק "מתוחכם" כדי לשנות סיפור מעשה תוך דקות? אתמהה.

            מכל מקום, אם זו טענת הנתבעת, היה לפחות מקום לעמת את התובע מולה. הדבר לא נעשה, משום מה. התובע נשאל כללית על עיסוק בכדורגל באותה תקופה, אך לא הוצגה בפני התיזה של פגיעה תוך כדי משחק והוא אף לא עומת חזיתית עם נ/3. כך גם בעת חקירת אשתו. הדבר אך התבקש. ההימנעות פועלת לרעת הנתבעת.

10.       מכל המקובץ לעיל הגעתי למסקנה שמסתבר יותר לקבוע כי נזקי התובע קשורים לפגיעה מדלת הרכב, אירוע הנחשב כ"תאונת הדרכים".

הנכות הרפואית

11.       דר' חנן טאובר מונה כרופא מומחה התחום האורתופדי. בחוות דעתו מיום 9.8.04 הוא מסכם כדלקמן: "מדובר בגבר כיום כבן 32 אשר נפגע בתאונה ביום 13.6.03 כאשר הדלת של מכוניתו פגעה בשוק שמאל וגרמה לו לשבר מרוסק של הפיבולה מעל הקרסול. הטיפול היה שמרני - מגף גבס שהוסר ב - 24.7.03. לאחר מכן המשיך להשתמש בסד מסוג AIR CAST. בדיקתי מצאתי סימנים לחסר יציבות של הקרסול (אינברסיה מוגברת) ובצלום סימנים להתגרמות בתוך הרצועה הצדדית של הקרסול, ממצא המעיד על נזק ברצועה זו. נכותו האורתופדית בגין התאונה מיום 13.6.03 מוערכת על ידי ב - 5% לפי ס.ל. 48 (3)(א) חלקי ומותאם... ".

12.       המומחה לא נקרא לחקירה נגדית. נותרנו, אם כן, עם נכות צמיתה של 5%.

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות