פסק-דין בתיק א 22732/02

1.         התובע, וליד עבאס, הגיש נגד אריה חברה לביטוח בע"מ (להלן- חברת הביטוח) תובענה על סך 300,000 ש"ח לתשלום תגמולי ביטוח. על פי האמור בכתב התביעה, התובע היה הבעלים של מסעדה בשם "חומוס אסלי"בשדרות התמרים באילת. ביום12.7.00 , נשרפה המסעדה- כפי שהתברר לאחר חקירה- בעקבות הצתה מכוונת בידי אדם בשם עדאווי תקוה (או תקווא) (להלן-  "עדוואי"). חברת הביטוח סירבה לשלם את תגמולי הביטוח בטענה שהתובע הזמין את הצתת המסעדה. בנוסף, טענה חברת הביטוח שהתובע לא עמד בדרישות המיגון שנכללו בפוליסה. חברת הביטוח שלחה הודעת צד שלישי למצית, עדאווי, שלא הגיש כתב הגנה.

2.         במהלך שלב קדם המשפט (ישיבה מיום 25.9.05) הסכימו הצדדים כי תיק המשטרה בעניין ההצתה יהווה חלק מהראיות. בסיכומיו ציין בא כוח התובע כי ההסכמה ניתנה, אך טען כי לא הובעה הסכמה לאמיתות הראיות שבתיק המשטרה, ושההסתייגות הנטענת לא קיבלה ביטוי בפרוטוקול הדיון. יצויין כי לא הוגשה בקשה לתיקון הפרוטוקול בשום שלב שלאחר מתן ההסכמה.

גרסת התובע

3.         בתצהירו פירט התובע את קורות עיסוקיו באילת: בשנת 1997 - 1996 הקים שם מסעדה מזרחית שפעלה תחת השם "חומוס אסלי". את המסעדה ביטח אצל הנתבעת בביטוח על פי פוליסה מספר 65-860-5056742-9  והתקין מערכת אזעקה עם חיבור למוקד השמירה 99 ומערכת כיבוי אש וגלאי אש בהתאם לדרישות חברת הביטוח ודרישות מכבי האש. המסעדה היוותה את מקור פרנסתו והתובע עבד בה בעצמו יחד עם פועלים נוספים.  לטענתו, בתחילת שנת 2000  הוא ביצע שיפוץ מקיף במסעדה אשר שיפר את מראיה, תוך כדי השקעת כספים רבים.

4.         כשלושה שבועות לפני השריפה נסע התובע לנצרת לחתונת בן אחיו. לטענתו, הוא "נתקע" בנצרת כתוצאה מתקלה ברכבו ונשאר בעיר כשלושה שבועות. כל אותו זמן ניהל את המסעדה עובד בשם כרים.  התובע שמר עמו על קשר טלפוני יומי. יום או יומיים לפני השריפה נסע התובע לאילת ליום אחד וחזר לנצרת. לטענתו, הוא תיכנן להוציא רכבו מהמוסך ולחזור לאילת.

5.         בשעה 03:00 ביום 12.7.00, עת שהה התובע בבית הוריו בנצרת, התקשרה אליו בחורה בשם טל מהמוקד של חברת השמירה באילת. היא הודיעה לו כי " פוצצו [לו] את המסעדה." התובע התקשר לחבר בשם רמזי שנמצא באילת ומסר לו שהוא נמצא בנצרת וכי יש בעיות במסעדה וביקש שילך לראות מה קרה. רמזי חזר אליו לאחר זמן קצר ואישר שהמסעדה נשרפה. באותו יום הודיע התובע לחברת הביטוח על המקרה. באשר לזהות המצית סיפר התובע כלהלן: "מספר ימים לאחר קרות האירוע נודע לי מאדם בשם האני זוהיר כי נודע לו שהמסעדה שלי נשרפה על ידי אדם בשם עלי. זוהיר אמר לי ששלמו לעלי על מנת שישרוף את המסעדה ועלי נפצע. והוסיף כי אני בעצמי צריך להיזהר שלא יפגעו גם בי. מייד לאחר ששמעתי את הדברים, מיהרתי ופניתי אל משטרת ישראל שם סיפרתי בפירוט לחוקר אודות השיחה ואודות האנשים שהוזכרו בשיחה" (סעיף 13 לתצהיר התובע). לאחר מכן הופיעו בבית הוריו בני משפחה של אדם בשם עדאווי בן עלי תקוה וסיפרו שעדאווי הוא זה ששרף את המסעדה וכי הוא נשלח על ידי שותפו של התובע מחולון. לטענת התובע סיפור זה נשמע לו אז משונה מפני שהשותף שלו לא היה בכלל מחולון. לטענתו, בני המשפחה הבטיחו כי אם הביטוח לא ישלם את הנזק הם יעשו כן.

6.         בהמשך, לטענת התובע הוא ניסה לברר מי שרף את המסעדה ונוצר בין חבר שלו לבין חברתו של עדאווי קשר. התברר לתובע כי " היא סיפרה לו [לחבר של התובע] שעדאווי חשד שאני התחלתי עם החברה שלו לכן שרף לי את המסעדה ."התובע סיפר שהיתה לו היכרות רופפת עם עדאווי כתוצאה מכך שהאחרון ביקר פעם או פעמיים במסעדה. ביחס לשותפו סיפר שאכן היה לו שותף בשם אריה במשך כשמונה חודשים. הם נפרדו לאור חילוקי דעות עסקיים ביניהם. לטענת התובע, השותף לשעבר שלח אליו עבריינים שהתערבו בסכסוך ביניהם ובתצהירו הביע אמונה שהמסעדה נשרפה בגלל שלא היה מוכן לשלם לשותף כספים שהשותף דרש (סעיף17 לתצהירו).

7.         בנוסף, ציין התובע כי קודם לשריפה הוא סבל מהתנכלויות במסעדה: נכתבו לידה כתובות ונשבר ציוד ששייך למסעדה.

8.         ביחס למערכת האזעקה טען התובע שהתקין מערכת בהתאם לדרישות חברת הביטוח ושילם באופן קבוע דמי חברות במוקד. לטענתו, בכל ערב עת שנסגרה המסעדה הופעלה האזעקה. הוא חזר על הטענה כי זמן קצר לפני השריפה השקיע כספים רבים בשיפוץ המסעדה וטען כי עובדה זו תומכת בגרסתו שלא היה לו מניע להצית אותה. לטענתו, בעקבות השריפה איבדה המסעדה כל ערך ולאחר מכן לא נותרה לו יכולת כספית לשפצה ולשקמה.

9.         תצהיר נוסף ניתן על ידי אדם בשם שינאווי כרים, אחד מהעובדים במסעדה. לדבריו, מפעם לפעם תפקידו כלל פתיחת המסעדה בבוקר וסגירתה בערב. המצהיר טען שמפתחות המסעדה היו בידיו ומפתחות נוספים היו בידי התובע, אולם בתקופה שלפני השריפה מסר התובע את המפתחות לאחד העובדים ממוצא ירדני שעבד יחד עם המצהיר. כאשר אותו עובד נתפס על ידי המשטרה וסולק לירדן נשארו המפתחות בידיו. לדברי המצהיר יום לפני שנשרפה המסעדה הוא היה בה יחד עם עובד נוסף בשם רמזי והם עבדו עד השעה 23:00. בשעה זו רמזי הלך אל האכסניה בה התגוררו השניים וכרים נשאר לסגור את הקופה. בסיום העבודה הוא נעל את דלתות המסעדה, הפעיל את האזעקה והלך.

  ראיות הנתבעת

10.        חוות דעתו של המומחה לשריפות אלי היינה שהוגשה מטעם חברת הביטוח פירטה את הדברים הבאים: "בסיכום החקירה הגעתי למסקנה כי השריפה פרצה כתוצאה מהצתה בזדון, בעקבותיה אירע פיצוץ נפחי, אדם בעל מפתח חדר אל המסעדה דרך הדלת האחורית, שפך דלק במספר מקומות, פתח ככל הנראה, מגופי גז והשליך חפץ בוער והצית את המקום כמפורט בגוף הדו"ח" (עמ' 1 לדו"ח ת/1). במסקנותיו פירט המומחה כי נמצאו מספר מוקדי אש ללא קשר וללא רצף אש ביניהם ובחלק ממוקדי האש נמצאו סימנים בולטים למעורבות מאיצים.

11.        במסגרת ת"פ (ב"ש) 79/00 הודה עדאווי עלי בהצתת המסעדה במסגרת הסדר טיעון. בגזר הדין נכתב שהנאשם הורשע על פי הודאתו, על פיה הצית את המסעדה כאשר נשלח למשימה זו על ידי התובע (צורף לסיכומי הנתבעת). בנוסף, כאמור לעיל, הוגש תיק החקירה של המשטרה על ראיותיו.

העדויות בבית המשפט

12.        בעדותו בבית המשפט הודה התובע כי בחודשים שקדמו לשריפה נגרמו לו הפסדים בהפעלת המסעדה (עמ' 3) וגם הודה כי בחקירתו במשטרה אמר כי הוא לא חושד באף אחד (עמ' 5). במהלך חקירתו עומת התובע עם ההודעה שנמסרה על ידו לחוקר מטעם חברת הביטוח שם אמר שאיש לא איים עליו או סחט ממנו כסף (עמ' 6). תשובתו של התובע היתה כי " באותו יום חוקר ביטוח אמור [הטעות במקור] שזה היה פיצוץ בחשמל למה לסבך את עצמי שאיימו עלי, אם המשטרה יודעת הכל, ואמרו לי בפירוש שהיה קצר חשמלי, להתחיל לספור את הסחורה ולהביא הצעות מחיר" (עמ' 7).

13.        באשר לעדאווי, העיד התובע שהוא מכיר אותו היכרות שטחית. לשאלה מדוע אמר עדאווי במשפטו שהתובע שלח אותו ענה התובע כי " אני אומר לך שזה דבר טבעי הוא רוצה להרוס לי את החיים, הוא עשה שיתנו לו פחות שנים תמורת מה שאמר ... לפי הסיפורים הוא משתמש בסמים, אולי נתפס בסמים ומישהו שלח אותו לעסקה עם המשטרה. יש הרבה שמועות... יש אחד שהקליט אותו שאני התחלתי עם החברה שלו והוא רוצה לנקום. שמועה אחרת שאולי החבר ' ה של בוחבוט שלחו אותו כי הוא בעסקאות של סמים. יש הרבה שמועות. זה מה שאני זוכר בדיוק" (עמ' 7).  

14.        בהמשך העיד רמזי נוסיירי, שעבד לעתים במסעדה. יצויין כי במהלך עדותו נמחק החלק מתצהירו שעסק בשיחה מוקלטת בה נשמע קולה של חברתו של עדוואי אומרת שעדוואי שרף את המסעדה כי הוא חשד שהתובע מתעסק עמה (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 25.9.06).

15.        אחריו העיד שינאווי כרים שגם עבד לעתים במסעדה. על פי תצהירו הוא סגר את המסעדה בליל השריפה. בסביבות  11:30 סגר את הדלתות והפעיל את האזעקה.

16.        אחריו העיד  קאיס עבאס שהקליט שיחה בין התובע לבין רמזי. תמליל השיחה הוגש. השיחה עוסקת באימרות שנאמרו על ידי חברתו של עדוואי. יצויין כי ההקלטה מהווה עדות שמיעה מובהקת שנעדרת ערך ראייתי.

17.        מטעם הנתבעת העיד יוסי עמר שהינו חוקר פרטי ולאחר מכן נחקר השמאי אברהם זגורי באשר לנזקים.

ממצאים ודיון