פסק-דין בתיק א 22706/06

רקע ועובדות:

התובעת, חברה העוסקת בתיווך מקרקעין, בניהולה של הגב' שרית יעקובי. הנתבע ונציג התובעת, חתמו על טופס הזמנת שירות תיווך לשכירת דירה, ברמת אביב ג' שבתל-אביב, ביום 22.9.05 (להלן: " ההסכם").

בהתאם להסכם, התחייב הנתבע לשלם לתובעת דמי תיווך בגובה של חודש שכירות בתוספת מע"מ, במידה  וישכור נכס באמצעות התובעת. בנוסף התחייב הנתבע, לשלם דמי תיווך, גם אם יתחרט מכל סיבה שהיא, מלבצע את העסקה, לאחר שהסכים בכתב.

הנתבע, הופנה ע"י התובעת באמצעות נציגה, לדירה ברחוב לוי אשכול 108 בתל אביב וחתם עם הבעלים על הסכם שכירות, בו ביום שחתם על ההסכם, דהיינו, ב- 22.9.05. תקופת השכירות, על פי חוזה השכירות, הינה מיום 15.10.05 ועד ליום 14.10.07.

בהתאם לנספח ד' לכתב התביעה, ביום 2.10.05, הודיע הנתבע למשכיר הדירה, באמצעות ב"כ, כי הסכם השכירות מבוטל ולא נכנס לתוקף מלכתחילה, בטענה שהדירה אינה מוכנה למסירה וזאת לאחר ששילם למשכיר הדירה, ביום חתימת ההסכם, סך של 5,000 דולר.

טענות התובעת:

לטענת התובעת, על הנתבע לשלם לה בהתאם להסכם, סך של 12,743 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה והנתבע לא נענה לדרישותיה לתשלום סכום זה.

לטענתה, הנתבע חתם על הסכם שכירות, לגבי דירה שהוצגה לנתבע על ידי נציגה והתחייב בהסכם שאם יתחרט לאחר שהתחייב לחוזה שכירות בכתב, עליו לשלם לתובעת את דמי התיווך.

טענות הנתבע:

לטענת הנתבע, על פי סעיף 14 (א)(1 ) לחוק המתווכים, תשנ"ו - 1996 (להלן: "החוק"), על המתווך להיות בעל רישיון. התובעת עצמה, אינה בעלת רישיון, אלא הגב' שרית יעקובי.

לגרסתו, גם אם למנהלת חברה רישיון תיווך, עדיין, על פי חוק המתווכים, החברה אינה זכאית לדמי תיווך. יתרה מכך, לטענתו, על פי סעיף 5 לחוק, חברה כלל אינה יכולה לקבל רישיון תיווך, שכן החוק עוסק באדם בלבד.

לטענת הנתבע, הוא מעולם לא קיבל את החזקה במושכר, כיוון שההסכם הופר על ידי בעל הנכס, אשר לא שיפץ אותו והנכס לא היה מוכן למסירה וב"כ המשכיר הוא זה שהודיע לנתבע שהסכם השכירות מבוטל. לכן, לגרסתו, למען הסר ספק, הוא הודיע למשכיר על ביטול ההסכם. לגרסתו, חוות דעת המומחה אשר הוגשה מטעמו, מאשרת את הליקויים במושכר אשר אינם מאפשרים שימוש נאות בו. כל זאת, לגרסתו, כאשר התובעת ידעה שדרישת הנתבע היא לדירה ברמה גבוהה והתובעת ידעה לגבי התנהלות העניינים בין המשכיר לנתבע ועל אי קבלת החזקה בנכס.

דיון:

הגב' שרית יעקובי העידה בפני, כי ידעה שהנתבע מחפש דירה ברמה גבוהה והדירה שהוצגה לו ואותה הוא שכר, הינה ברמה טובה. לגרסתה רק לאחר מספר חודשים, הודיע לה הנתבע, כי אינו מעוניין בדירה.

מהראיות והעדויות שהוצגו בפני עולה, כי מנהלת התובעת הגב' שרית יעקובי, היא בעלת רישיון התיווך מספר 5894 והנתבע חתם על טופס הזמנת שירותי תיווך מהתובעת ביום 22.9.05. כבר באותו יום, חתם על חוזה השכירות נשוא תביעה זו ושילם ע"ח למשכיר סך של 5,000 דולר.

אין חולק, כי התובעת אינה צד להסכם השכירות ואין בידיעתה ולא צריך להיות בידיעתה, פירוט תנאי קבלת הדירה לחזקת הנתבע. בהתאם לטופס ההזמנה, על הנתבע לשלם לתובעת דמי תיווך  במעמד חתימת חוזה השכירות. (סעיף 4 לטופס ההזמנה).

למעלה מן הצורך אתייחס לטענות הנתבע לאי קבלת החזקה במושכר מחמת מצבו.

על פי הסכם השכירות בין הנתבע למשכיר, (סעיף 6) הנתבע הצהיר כי המושכר התאים למטרותיו ולא היה בו כל פגם.

משכך, היה על הנתבע לשלם דמי תיווך במעמד חתימת חוזה השכירות, דהיינו, ביום 22.9.05.

הנתבע לא הציג בפני כל פניה ממשכיר הדירה לפיה, המשכיר הוא זה שביטל את הסכם השכירות. נהפוך הוא, התובעת צירפה לכתב התביעה את נספח ד' שהוא מכתב ב"כ הנתבע אל ב"כ התובעת ובו מפורט, (סעיף 8 למכתב) כי ביום 12.12.05, הודיע הנתבע למשכיר כי הסכם השכירות מבוטל על פי חוק. מכאן עולה, כי הנתבע הוא זה שביטל את חוזה השכירות ומשכך, עליו לשלם את דמי התיווך בהתאם לסעיף 5 לטופס ההזמנה.

את טענתו, כי מכתבו למשכיר בדבר ביטול החוזה נשלח, לאחר שהמשכיר הודיע לו על ביטול החוזה, היה על נתבע להוכיח על ידי הבאת המשכיר לעדות.