פסק-דין בתיק א 22686/04

העובדות הצריכות לעניין .

התובעת, חברה בע"מ העוסקת בין היתר, בבדיקת חשבונות בנקים, חיובי ריבית וביצוע עבודות כלכליות עבור גורמים שונים, הגישה תביעה נגד הנתבעת 2, חברה בע"מ אשר עסקה בשיווק פירות וירקות (להלן: " הנתבעת"), נגד הנתבע 1 שהוא מנהלה (להלן: " הנתבע"), ונגד הנתבעים 3 ו- 4.

הנתבע 3 נפטר, ולפיכך נמחקת התביעה נגדו.

כנגד נתבע 4 ניתן פסק דין בהעדר הגנה.

ביום 26.10.89 נחתם בין התובעת לבין הנתבע הסכם למתן שירותים (להלן: " ההסכם"). בהסכם נקבע כי התובעת תבדוק את חשבונות הבנק של הנתבעת בבנק מזרחי ובבנק הבינלאומי כדי לברר אם החשבונות חויבו ביתר והאם היא זכאית להחזרים כלשהם. בתמורה תקבל התובעת סך השווה ל- " 10% מתוך החזרי הכספים ו/או טובות ההנאה" שיתקבלו כתוצאה מעבודת התובעת בתוספת מע"מ.

כמו כן, נקבע בהסכם כי:

" למען הסר ספק  והיה וכתוצאה מניהול ההליכים המשפטיים ו/או המשא ומתן תושג עבורינו טובת הנאה כספית כלשהיא, הן בדרך של פסק דין, הן בדרך של פסק בורר והן בדרך של פשרה כתוצאה ממשא ומתן כי אז נשלם לכם, סך השווה ל 10% (עשרה אחוזים) מכל טובת הנאה שהיא שנזכה לה. להסדרת ספקות ולשם הדגמה, מובהר בזאת כי טובת הנאה כספית תכלול לא רק תשלום במזומן או זיכוי במזומן שתקבלו מהבנק אלא כל טובת הנאה כספית תהא אשר תהיה, לרבות, ומבלי לפגוע בכלליות ביטוי זה, הנחות בריבית, קונסולידציה של חובות, פריסת חובות, הקטנת שיעורי ריבית העמדת אשראים בריבית נוחה וכיו"ב".

בנוסף הוסכם כי על חשבון הסכומים האמורים ישולם לתובעת כדלקמן:

סך של 0.5 ש"ח לכל שורה, שתוקלד בעת עריכת דו"ח הבדיקה;

סך של 5,000$ + מע"מ בגין העבודה הכלכלית, בגין כל חשבון בנק.

סכומים אלה שישולמו על חשבון לא יוחזרו לתובעת בכל מקרה.

בעקבות חתימת ההסכם בדקה התובעת את חשבונות הנתבעת. עבודתה הכלכלית של התובעת אומתה ובוקרה ע"י רואה חשבון חיצוני מטעם התובעת, רו"ח רבפוגל אשר ערך בהתאם חו"ד.

לאחר  הגשת  חוות הדעת שילמו הנתבעים לתובעת את הסכום הנדרש על חשבון, סך של כ- 10,000$.

ביום 06/11/90, לאחר חתימת ההסכם והגשת חוות הדעת, הגיש בנק המזרחי (להלן: " הבנק") תביעה בסדר דין מקוצר, על סך של 618,941 ש"ח כנגד הנתבעת, וכנגד נתבעים 2 - 4 שהיו בעלי מניותיה של הנתבעת אשר ערבו לחובותיה לבנק (להלן: " התביעה הראשונה").

ביום  31.3.96 ניתן פסק דין חלקי ע"י כב' השופטת ר. שטרנברג - אליעז בבית המשפט המחוזי בת"א (ת.א. 2104/90) אשר קבע כי התנהלות הבנק כלפי הנתבעים היתה בגדר התניית שירות בשירות. במסגרת פסק הדין החלקי מינה מינה בית המשפט מומחה מטעמו, רו"ח ד"ר יורם עדן, לצורך עריכת חוות דעת, המשקפת את הסכום המדויק, שנגבה ביתר מהנתבעים, תוך שהוא מורה למומחה כיצד לערוך את החישוב, בין היתר כך ש"יוזרמו" לחשבון הכספים שהיו בשתי תוכניות חסכון ויוצבו הריביות המתאימות שהיו נוהגות באותה עת בבנק.

בעקבות חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ניתן ביום 2.9.96 פסק דין הקובע, בין היתר:

" המומחה ד"ר יורם עדן, רו"ח הגיע לתוצאה המראה כי נכון ליום 01/11/90 היתרה המתוקנת בחשבון 430470 הינה 145,994 ש"ח בזכות" (להלן: " פסק הדין").

הבנק ערער על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 7424/96), אולם ערעורו נדחה ופסק הדין נותר על כנו.

הבנק סירב להעמיד את היתרה בחשבון הנתבעים על הסכום שנקבע בפסק הדין, וביום 24/12/01 הגישה הנתבעת תביעה כנגד בנק מזרחי בבית משפט השלום (ת.א. 131159/01). התביעה נדחתה ביום 29/03/02 ע"י כב' השופטת י. שבח מחמת התיישנות.