פסק-דין בתיק א 22677/04

התובעת, חברה לקבלנות בניין ביצעה עבודות שיפוץ בבית משותף שהדירות בו הינן בבעלות הנתבעים.

עבודות השיפוץ בוצעו עפ"י הסכם מיום 12/03/01.

לאחר סיום מרבית העבודות נתגלעו בין הצדדים חילוקי דעות ואלו הועברו להכרעת בורר מוסכם, מהנדס בניין מר דוד אופיר, במסגרת בוררות בין התובעת לבין הנציגות.

ביום 26/06/02 ניתן פסק הבורר, והוא אושר בבית המשפט המחוזי ביום 27/03/03.

עפ"י פסק הבורר חוייבו הנתבעים לשלם לתובעת בגין ביצוע העבודה כדלקמן:

סך של 26,309$ כולל מע"מ לפי השער היציג ביום הפירעון.

סך של 267,081 ש"ח בתוספת מע"מ בצירוף ריבית פיגורים ממוצעת בין הבנקים מחודש החיוב ועד ליום התשלום.

עפ"י החלטת הבורר יש לשלם את כל הסכומים לאלתר מלבד 10% מהסכום הראשון וכן 21,597 ש"ח בתוספת מע"מ שתשלומם יעוכב עד ליום 15/01/03 כבטוחה להבטחת טיב האיטום בחזיתות השונות.

לטענת התובעת היא מלאה את חלקה בהסכם ובפסק הבורר אך הנתבעים נמנעו מלשלם את הסכומים שקבע הבורר בטענה שהבוררות התנהלה בין התובעת לבין נציגות הבית המשותף ואין בכך כדי לחייב את בעלי הדירות - הנתבעים באופן אישי.

לפיכך הגישה התובעת את התביעה שבפני לסכומים שנפסקו בפסק הבורר.

נתבעים 1-8 (מלבד 5) הגישו הודעת צד ג' נגד הנתבעים 9, 10 (שהיו חברי הנציגות באותו מועד) ונציגות הבית המשותף, בין היתר בטענה שהאחרונים לא הביאו את ההסכם בפני הנתבעים, לא קיבלו אישורם לתנאיו, כי עפ"י הידוע לנתבעים היתה עלות השיפוץ אמורה להיות נמוכה בהרבה, כי צדדי ג' ניהלו את השיפוץ בדרך רשלנית, וכי ניהלו אף את הבוררות בדרך רשלנית ומבלי להודיע לנתבעים על הליך הבוררות.

לפיכך הוגשה כאמור הודעת צד ג'.

להשלמת התמונה אציין כי התובעת פנתה לבורר בבקשה לתקן את פסק הבוררות ולהוספת הנתבעים כצד לו, ובקשתם נדחתה.

ביום 10/05/04 ניתן תוקף של פס"ד להסכם פשרה בין התובעת לבין נתבעים מס' 5 (לורמן יהושע ותקוה).

ביום 15/06/06 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בין התובעת לבין נתבעים 1-8 (מלבד 5).

ביום 20/11/06 ניתן תוקף של פס"ד להודעת פשרה בין הנתבעים 1-8 (מלבד 5) - שולחי הודעת צד ג' לבין צד ג' לפיה נדחתה ההודעה לצד ג' ללא צו להוצאות.

עפ"י הודעת הצד השלישי שהובאה ללשכתי היום, נשלחה הודעת הפשרה ע"י ב"כ נתבעים 1-8 (מלבד 5) לאחר שנתבעים 9 - צד ג' 2 הגישו סיכומים.

בעת ניהול המו"מ של הנציגות עם התובעת, בעת ניהול הבנייה וכן בעת ניהול הבוררות היתה הנתבעת 9, עורכת-דין במקצועה, חברת הנציגות. כל פרטי הפרטים הנוגעים ליחסי הצדדים, למו"מ, לפרטי ההסכם, עריכתו וביצועו היו ידועים לה ונעשו בפועל על ידה מול התובעת. כם הטיפול בבעיות ומחלוקות תוך כדי הבנייה נעשה על ידה, והיא זו (יחד עם נתבעת 10) שהעידה מטעם הנציגות במהלך הבוררות. אלא מאי, שלטענת הנתבעת 9 כל פעולותיה היו בשם הנציגות ולא בשם בעלי הדירות באופן אישי, לרבות לא בשמה שלה, ובעוד כל יתר בעלי הדירות (למעט הנתבעת 10) מקבלים על עצמם במסגרת הסדר פשרה על ההסכם שנערך בין הנציגות לתובעת ואת תוצאות הבוררות שביניהם, נותרו הנתבעים 9 איתנים בדעתם כי כל שנעשה נעשה בשם הנציגות בלבד ואינו מחייב אותם באופן אישי. לא אף זאת אלא שלטענתם מיצתה התובעת את עילתה במסגרת הבוררות ומכיוון שכל הליכי הבוררות היו נגד הנציגות מנועה התובעת מלתבוע את הנתבעת9 באופן אישי.

אינני מקבלת טענות אלה. הנציגות למרות היותה אישיות משפטית היכולה לתבוע ולהיתבע, מייצגת, בו בזמן, ככל שהיא פועלת כראוי במסגרת סמכויותיה, את בעלי הדירות. בעניינינו טענו יתר בעלי הדירות כי חברי הנציגות ובתוכם הנתבעת 9, לא פעלו בגדר סמכותם, לא קיבלו אישור בעלי הדירות, לא עידכנו אותם ולא קיבלו את אישורם. סופו של דבר שהנתבעים ויתרו על טענה זו, הגיעו להסדר פשרה עם התובעת וביקשו דחיית הודעת צד ג', בין היתר, נגד נתבעת 9. הנתבעת 9 וודאי שאינה יכולה להסתתר מאחורי טענה זו שכן מי כמוה ידע את שנעשה ע"י הנציגות עבור בעלי הדירות. היעלה על הדעת שהיא עצמה תטען כי חרגה מסמכותה לייצג את עצמה?