פסק-דין בתיק א 2267/01

התובעים הגישו תובענה לבית משפט זה, בכל הנוגע לסימני מסחר שהיו רשומים על שם התובע מס' 1, והפרתם הנטענת על ידי הנתבעים.

במסגרת ההליכים, הוגשה בקשה לצו מניעה זמני (שנדחתה בהסכמה) ובהמשך הופנו הצדדים בהסכמה להליך של גישור אצל השופט בדימוס שטרוזמן.

הצדדים ניהלו הליך גישור ארוך אצל המגשר הנכבד, במסגרתו הגיעו להסכמות כפי שמצאו את ביטויין בהסכם הגישור שהוגש במהלך הדיון שהתקיים ביום 11.4.07.

ההסדר כלל הסכמות בדבר השינויים שיערכו הנתבעים בלוגו ובפרסומים המבוצעים על ידם, אך נותרה בין הצדדים מחלוקת בשאלת הסכום שישולם לנתבעים, כתוצאה מהצורך בשינויים האמורים.

לדיון שהתקיים, הופיע עו"ד לפק בלבד, הוא מסר בידי את הסדר הגישור שכלל גם בקשה מוסכמת להגשת סיכומים והסיכומים אכן הוגשו על ידי הצדדים.

הנתבעים טענו בסיכומיהם,  שהם נאלצו להסכים לשינוי שנכלל בהסכם הגישור על מנת לחסוך בהליכים יקרים מול התובעים, שהם חלק מרשת רבת עוצמה בתחום המיזוג, ועמדת התובעים, לפיה יש לקבוע פיצוי בסך של לא יותר מ -10,000 ש"ח, כפי הצעתם הכתובה של התובעים, הינה בבחינת לעג לרש.

הפעולות שאותן ידרשו הנתבעים (למען הדיוק, הנתבע, שהוא בעל העסק, כשעל פי הנטען, החברה מעולם לא פעלה) לבצע, הינן פעולות הכוללות הזמנת עבודה גרפית, שינויי שם דומיין (באינטרנט), הדפסה מחדש של פנקסי חשבוניות, קבלות, הפקת שלטים, עדכון לקוחות, הנפקת מדבקות ועיצוב בגדי עבודה חדשים לעובדים, כל זאת מבלי לקחת בחשבון הוצאות בלתי צפויות.

הנתבעים הפנו להצעת עבודה ישנה שהחזיקו בידיהם, שכללה עבודה בסדר גודל של 32,000 ש"ח לערך, נכון לשנת 2004, והצעה עדכנית שעמדה על סך 53,000 ש"ח, לא כולל צילומים וסריקות.

ההצעה השנייה לא כללה את עלות המדים ואת שינוי שם הדומיין, כך שעלויות עליהן עמדו הנתבעים, הגיעו לכדי 70,000 ש"ח.

בנסיבות אלה, כך טענו הנתבעים, יש לפסוק להם סך של  100,000 ש"ח כפיצוי ההולם את ההוצאות הרבות שתגרמנה להם כתוצאה מהמהלך המוסכם.

התובעים מנגד, סבורים שאין לשעות לטענות הנתבעים.

מעבר לעובדה שהנתבעים עושים שימוש שלא כדין בסימני מסחר של התובעים, הרי שהסכומים הנדרשים אינם מציאותיים והם כוללים עבודות שבינן ובין המציאות אין כל קשר, שהרי למשל, הנתבע מעסיק 2-4 עובדים, אך הוא דורש בביגוד 50 חולצות, 50 סווטשרטס, 20 חולצות, 10 מעילים, 30 חולצות לה קוסט, ועוד כהנה וכהנה דרישות חסרות כל בסיס.

לשיטת התובעים, הסכום הראוי הוא 10,000 ש"ח ולא יותר בהתאם להצעת המחיר שהמציאו וצרפו לסיכומיהם.

נדמה לי שתאבונם של הנתבעים קצת גדול מדי.

ראשית, כפי שצויין בסעיף 17 לסיכומי התובעים, מוסכם שתינתן לנתבעים ארכה בת חצי שנה לסיים את כל הפנקסים.

משמעות הדבר היא שלפחות חלק מהדברים שיוזמנו, יהיו דברים חדשים, שאין כל מניעה מלשנות את הלוגו הכרוך בהם, אגב הזמנתם, אך ברור שהם היו צריכים להיות מוזמנים ממילא, גם במתכונת הישנה של העיצוב.

מעבר לכך, אין לשכוח שההליכים בתיק זה נמשכים מזה שש שנים, לאורך כל אותה תקופה היו הנתבעים מודעים היטב לכך שקיימת אפשרות לפיה יאלצו לשנות את העיצוב, בוודאי שהיו מודעים לכך למן סיום הליכי הגישור בחודש אוגוסט 2005 עת הוגשה בקשתו של עו"ד הוכמן תמיר לקבוע את התיק לדיון.

נראה אם כן, שמכלול ההוצאות, ללא עלות תיקון האתר האינטרנט, צפוי להגיע לא יותר מ - 15,000 ש"ח, ולסכום זה יש להוסיף סכום סביר של 4,000 ש"ח בגין עלויות הסדרת הדומיין והשימוש באתר האינטרנט וכן עלות של 3,000 ש"ח בגין השינוי על גבי המדים אותם לובשים המדים ובסך הכל, 22,000 ש"ח.

לסכום זה אני מוצא לנכון להוסיף סך של 3,000 ש"ח, כהוצאות בלתי צפויות שעשויות להיגרם לנתבעים בעת ביצוע המהלך המוסכם.