פסק-דין בתיק א 22638/05

א.         העובדות

התובעת ילידת 1955. הנתבעת 1 הייתה במועדים הרלבנטיים לתביעה, הבעלים ו/או המחזיקה והמפעילה של קניון איילון ברמת-גן (להלן: " הנתבעת"). הנתבעת 2 ביטחה את הנתבעת. צד ג' היה קבלן הניקיון של הנתבעת.

ביום 2/3/04 ערכה התובעת קניות אצל הנתבעת, וכאשר יצאה מחנות "אירוקה" החליקה לפתע על רצפת הקניון, אשר היתה, לטענתה, רטובה ומלוכלכת משאריות מזון (להלן: " המפגע"). ממקום האירוע נלקחה התובעת באמבולנס לבית חולים תל השומר, שם אובחן כי  נגרם לה שבר בקרסול שמאל. רגלה של התובעת גובסה למשך 3 חודשים.

המחלוקת  בין הצדדים נסובה בשאלת אחריותה של הנתבעת ובשאלת גובה הנזק.

התובעת מייחסת לנתבעת הפרת חובה חקוקה ו/או רשלנות, בין היתר בכך שלא דאגה להסרת המפגע, לניקוי ולייבוש רצפת השטח הציבורי, ובכך שאפשרה לשיירי מזון להיות פזורים על הרצפה.

הנתבעת הכחישה באופן כוללני וגורף את אחריותה ושלחה הודעת צד ג' לקבלן הניקיון (להלן: "הקבלן"). משלא הוגש כתב הגנה ע"י הקבלן, ניתן נגדו ביום 7.11.07 פסק דין מותנה.

ב.         גרסת התובעת

על נסיבות נפילתה העידה התובעת בתצהיר עדותה הראשית ת/2. וכעדותה:

"לאחר שיצאתי מחנות "אירוקה" פסעתי מספר פסיעות, לפתע החלקתי על רצפת הקניון ונחבטתי ברצפה אשר הייתה רטובה ממים, ומלוכלכת משאריות מזון (כמדומני תפוח עץ)".

על גרסתה חזרה באופן מפורט בחקירתה הנגדית (פרוט' מיום 7/11/07 עמ' 13 שורות 20-22, 24).

בתמיכה לעדותה על נסיבות נפילתה, העידו מזל שפילמן (להלן: "שפילמן"), עובדת בדוכן התכשיטים "להיט בראש" ומש"ק הנתבעת, יהודה אביעוז (להלן: "אביעוז"). על פי עדותה של שפילמן, ראתה אישה מחליקה ליד פח אשפה ולאחר הנפילה הגיעו אנשי התחזוקה שניקו את המקום, כך גם העידה בחקירתה הנגדית. (פרוט' עמ' 10 שורות 18-6, עמ' 11 שורות 6-9). אביעוז העיד כי בעת שסייר בקניון הבחין באישה יושבת וכאשר ניגש לקראתה היא אמרה לו שהיא החליקה (חתום על דו"ח פעולה, נספח ב' ל-ת/2). בחקירתו הנגדית העיד כי ראה שהרצפה קצת רטובה והיתה שם חתיכת תפוח או אגס (פרוט' מיום 18.6.07 עמ' 8 ש' 23-16).

התרשמתי מיושרה של התובעת, אשר חקירתה הנגדית לא הופרכה או נסתרה באופן כלשהו. עדותה של התובעת נתמכת בעדויות נוספות, אובייקטיביות, אשר אף הן לא נסתרו. מנגד, הנתבעת לא הציגה כל ראיה מטעמה ועל כן, אני מקבלת את גרסת התובעת שהחליקה כתוצאה משיירי מזון שהיו במקום.

ג.          דיון

אין חולק כי על התובעת רובץ הנטל להוכיח את קיומם של יסודות הרשלנות: חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרתה והוכחת הנזק.

באשר לחובת הזהירות המושגית, הכל מסכימים כי בעלות במקרקעין מטילה חובת זהירות מושגית על הבעלים לטובת מבקרים במקרקעין. ( ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פד"י ל"ז(1) 124), ע"א 343/74 רחל ואברהם גרובנר נ' עיריית חיפה פד"י ל (1)141).

השאלה היא אם בנסיבות העניין מוטלת חובת זהירות קונקרטית, והאם זו הופרה. חובה זו נבחנת במבחן הצפיות, דהיינו, אם בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, אדם סביר יכול היה וצריך היה לצפות, כעניין שבמדיניות משפטית, את התרחשות הנזק, למי שניזוק בפועל. הפעלת חובה זו כרוכה בהבחנה בין סכנה "רגילה" לבין סכנה "בלתי רגילה" לגבי הניזוק. הפסיקה מצביעה על שני קריטריונים לקביעת טיבה של הסכנה ( ע"א 417/81 מלון רמדה נ' אמסלם פד"י לח(1), 72).

פן אחד מתייחס למהות הסכנה שנוצרה בנסיבות הספציפיות במקום האירוע, והשני מתייחס למיהות הנזק.

מבחן זה הוגדר באופן בהיר ב ע"א 145/80 ועקנין נ' מ.מ בית שמש ל"ז (1) 113:

"הסיכון הבלתי סביר שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית הוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתרה באופן שהיא דורשת כי ינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו". (ראה גם ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' תנעמי, פד"י נ"ח (1), 1).