פסק-דין בתיק א 2259/03

1.         התובעת 1, ילידת 1988, נפגעה בתאונת דרכים ביום 23/06/02, כנוסעת ברכב מסוג סיאט מ.ר. 35-372-18 (להלן: "הרכב"), והיא מבקשת לחייב הנתבעים לפצותה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה, והכל לפי הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "התאונה").

            לציין כי לפי הטענה "הועפה" התובעת בתאונה מהרכב שנסע במהירות.

התובעת 2 הינה סבתה של התובעת והייתה האפוטרופסית החוקית שלה, במועד הגשת התביעה.

2.         הנתבע 1 הוא נהג הרכב בו נסעה התובעת, והנתבעת 2 היא חברה לביטוח בע"מ, שהוציאה תעודת ביטוח לרכב.

3.         הנתבעים הודו בחבותם, ומכאן שהדיון התמקד בנזקים שנגרמו לתובעת על פי טענותיה ובפיצוי הראוי לה.

4.         התובעת, שהייתה בת 14 בעת התאונה, פונתה ממקום אירועה במצב של הלם, לחדר המיון במרכז הרפואי "סורוקה" - שם אושפזה במחלקת כירורגית ילדים למשך כשלושה חודשים - כשפגיעתה קשה.

התובעת סבלה כתוצאה מהתאונה מחבלה קשה בבטן, בה אובחן קרע של אונת הכבד הימנית (חבלה מדרגה רביעית), במהלך אשפוזה נותחה 3 פעמים, קיבלה גם טיפול בהזנה תוך ורידית, ובשל ירידה במצבה המטאבולי אף נעשה ניסיון להחדרה אינדוסקופית של צינורית האכלה לקיבה - שלא צלח, ועל כן נותחה שוב בניתוח רביעי בו הותקן צינור האכלה דרך הקיבה - שהוצא כעבור חודש ימים.

תיאור הניתוחים בא באופן מפורט בסיכומי ב"כ התובעת, ואין ספק כי אכן פגיעתה של התובעת הייתה קשה ביותר, וכך גם משך החלמתה.

דווקא מתוך התייחסות הנתבעים לפגיעתה של התובעת בתאונה, וניסיונם, בסיכומי טענותיהם, למזער, להקטין ולצמצם, אני מוצאת להרחיב בתיאור ניתוחי החירום להם נדרשה התובעת.

כאמור לעיל, בעת הגעתה של התובעת לבית החולים, אובחנו בבדיקת C.T של הבטן כמות גדולה של דם בחלל הבטן, קרעים בכבד ובכליה הימנית, ועקב ירידה בלחץ הדם ותפיחות הבטן, נעשו בה הניתוחים הבאים -

ב ניתוח הראשון - נפתחה הבטן בקו האמצע מקצה עצם החזה ועד לעצם הבושת באגן, נמצאו דם בכמות רבה וקרעים עמוקים בכבד, כשהדימום הופסק על ידי תפרים עמוקים ומפיות גדולות שהונחו לשם לחץ והושארו בחלל הבטן.

שעתיים אחר הניתוח הראשון, חלה ירידה בלחץ הדם והתובעת נכנסה למצב של הלם, אז בוצע בה ה ניתוח השני - שוב פתיחת בטן, אז זוהו מספר מוקדי דימום עורקיים מהכבד, שוב השתמשו בתפרים ומפיות בטן להפסקת הדימום, כשאחר הניתוח, ובטיפול - נחסם עורק הכבד הימני.

אחר חמישה ימים נותחה התובעת ב ניתוח שלישי - אז הוצאו ה" מפיות" מהבטן, הושארו מנקזים סביב הכבד ודופן הבטן נסגרה באופן ראשוני.

התובעת הועברה למחלקת טיפול נמרץ, וחוברה למכונת הנשמה. רק ביום 30/6/02 הופסקה ההנשמה והוצא הצינור התוך קני, כשבין לבין דרך מנקזים שהושארו בבטן הופרש נוזל מרתי.

עם הפסקת ההנשמה קיבלה התובעת טיפול בהזנה תוך ורידית. בשל מצבה המטאבולי הקשה  (אחר שנטען כי איבדה 1/5 ממשקל גופה) נעשה ניסיון להחדרה אינדוסקופית של צינורית האכלה לקיבה, שלא צלח - אז בוצע הניתוח הרביעי - בו הותקן צינור האכלה דרך הקיבה - שהוצא, כאמור לעיל, רק כעבור כחודש.

התובעת שוחררה מבית החולים ביום 3/10/02, ואושפזה שוב ביום 21/10/02 למשך יומיים - עקב מצבה התזונתי הירוד ולצורך מתן טיפול תזונתי תומך.

סה"כ אושפזה התובעת משך 104 ימים.

אומר כאן שוב כי לא יכול שתהא מחלוקת כי פגיעתה של התובעת, גם בהתייחס לקטינותה בעת התאונה - הייתה קשה ודרמטית.

5.         לצורך קביעת נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת כתוצאה מהתאונה - מונו כמומחים מטעם בית המשפט - פרופ' פרוינד בתחום הכירורגי, פרופ' האובן בתחום הכירורגי פלסטי וד"ר בלומנזון - בתחום הפסיכיאטרי.