פסק-דין בתיק א 22535/05

1.         בפניי תביעתו של בנק המזרחי המאוחד בע"מ ( להלן: "הבנק") נגד הנתבעת 3 ( להלן: "הנתבעת"). התביעה הוגשה נגד נתבעים נוספים, ובקשתם של נתבעים אלה למתן רשות להתגונן נדחתה בהחלטה מיום 20.12.2005. לנתבעת ניתנה רשות חלקית להתגונן, לגבי סכום של 900,000 ש"ח מתוך סכום של 2,146,712 ש"ח.

2.         בבסיס התביעה עומד חוב של הנתבעת 5 , אשר לפרעונו ערבו הנתבעים האחרים. הנתבעת 5 (להלן: "החברה") היא חברה בניהולו ובבעלותו של הנתבע 1, שהוא בנה של הנתבעת, ומי שגרם להחתמתה על כתב הערבות נשוא התביעה. ערבותה של הנתבעת היתה מוגבלת לסכום של 2,000,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה מחודש מרץ 2001, ובסך הכל, לאחר ההצמדה, לסך של 2,146,712 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה.

3.         הנתבעת העלתה טענות רבות ומגוונות נגד התביעה, אך טענות אלה נדחו כולן. הטענה היחידה בגינה ניתנה לנתבעת רשות להתגונן היתה שהבנק חילט שלא כדין סכום של 900,000 ש"ח מכספיה של הנתבעת ובעלה המנוח, הוא הנתבע 4 ( להלן: "המנוח"), למרות שכתב הקיזוז עליו חתמה הנתבעת היה מוגבל לסכום של 289,000 ש"ח. לגבי יתרת סכום התביעה המכוונת כלפי הנתבעת, נטל הבנק פסק דין ביום 18.1.2006.

4.         בהחלטתי ליתן לנתבעת רשות להגן לגבי סכום של 900,000 ש"ח ציינתי כי יש לברר את הנסיבות בהן חילט הבנק כספים בסכום של 900,000 ש"ח. עוד ציינתי כי לו היו מוצגים בפניי בעת חקירתה של הנתבעת מסמכים המעידים על כך שלבנק אכן היה שעבוד על כספים בסכום זה, ייתכן וטענתה של הנתבעת היתה נדחית על הסף גם בענין זה, באשר לכאורה, ובלי לקבוע מסמרות, במקרה כזה הבנק היה רשאי לממש את השעבוד גם בלא הסכמתה של הנתבעת.

5.         מטעם הבנק הוגש תצהירו של יוסי ויס, מנהל סניף גני התקווה של הבנק ( להלן: "ויס"), בו נוהל חשבונה של החברה. ויס מפרט בתצהירו את השעבודים השונים שהיו לבנק על כספים של הנתבעת ושל המנוח:

(א)        שעבוד ע"ס 84,000 ש"ח (קרן) בגין כספים של הנתבעת בקופת הגמל "יסודות". בעת ביצוע החילוט, היה בקופת הגמל סך של  106,397 ש"ח.

(ב)        שעבוד ע"ס 155,000 ש"ח (קרן) בגין כספים של המנוח בקרן השתלמות "אסף". בעת ביצוע החילוט, היה בקרן ההשתלמות סך של  207,002 ש"ח.

(ג)         שעבוד ע"ס 202,000 ש"ח (קרן) בגין כספים של המנוח בקופת הגמל "עתיד". בעת ביצוע החילוט, היה בקופת הגמל סך של  270,218 ש"ח.

(ד)        שעבוד ע"ס 250,000 ש"ח (קרן) בגין פקדון של הנתבעת והמנוח. בגין פקדון זה חתמו הנתבעת והמנוח ביום 12.6.2003 על כתב קיזוז מיוחד, עד לסכום של 289,000 ש"ח (קרן), הואיל ובעת שנחתם כתב הקיזוז, היה שווי הפקדון 289,853 ש"ח. בעת חילוט הפקדון, היה בו סכום של 309,496 ש"ח.

6.         עינינו  הרואות, סך כל הסכום שחולט על ידי הבנק כנגד חוב החברה מסתכם בסכום של 893,113 ש"ח. עוד עולה מתוך תצהירו של ויס כי מרבית הכספים שחולטו היו משועבדים ממילא לבנק, כך שהבנק יכול היה לחלטם גם בלא תלות בכתב הקיזוז המיוחד עליו חתמה הנתבעת ביום 12.6.2003. כתב קיזוז זה היה דרוש אך ורק לצורך חילוטו של הפקדון בסך 309,496 ש"ח.

משהציג הבנק את מסמכי השעבוד על כספי הנתבעת והמנוח, הרים הבנק את הנטל המוטל עליו להראות מכח מה קיזז את הסכום של כ- 900,000 ש"ח אשר בגינו ניתנה לנתבעת רשות להתגונן. אגב, כעת מתברר שהסכום שחולט בפועל - 893,113 ש"ח - היה נמוך במקצת מהסכום הנטען על ידי הנתבעת.

            בנוסף מתברר כי סך של 477,220 ש"ח מתוך הסכום שחולט על ידי הבנק, היה שייך למנוח לבדו, ולא לנתבעת.

7.         הנתבעת טוענת בתצהירה כי החוב האמיתי של החברה צריך להיות 775,465 ש"ח בלבד, הואיל ושולמו סכומים שונים על חשבון החוב.

            אין בידי לקבל טענה זו, מחמת שני טעמים. הטעם הראשון הוא שמדובר בטענה חדשה שלא נטענה בבקשת הרשות להגן של הנתבעת וממילא לא ניתנה לגביה רשות להגן.

            הטעם השני הוא שמחקירתה של הנתבעת עלה בברור כי אין לה כל מושג אודות הנתונים הכספיים שפורטו בתצהירה בענין זה, ולא היא ערכה את החישוב, אלא בנה, הנתבע 1, שכלל לא העיד (ע' 16 לפרוטוקול).

8.         הנתבעת טוענת כי שטר המשכון מיום 12.6.2001 המתייחס לקופת הגמל "יסודות" לא נחתם בפני גורם כלשהו של הבנק, וחתימתה על גבי הודעת המישכון של קופת גמל זו היא מעשה זיוף. הנתבעת מוסיפה וטוענת, ובצדק, כי הבנק לא זימן לעדות את הפקיד שהחתים אותה על גבי הודעת המישכון ועל כן לא סתר את טענת הזיוף.

9.         אכן, הכלל הוא שאם נטענת טענת זיוף על ידי הנתבע, נטל ההוכחה של מקוריות החתימה מוטל דווקא על התובע. ראה ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ   פ"ד מז(3), 240 ,עמ' 261-262:

" הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אומנם חתימתו ... כלל זה נובע מכך, שנטל השיכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע: חתימת הנתבע על המסמך הרלוונטי - כמו כתב הערבות בענייננו - חיונית להוכחת חבותו של הנתבע על פי המסמך, והיא בגדר "עמוד התווך של התובענה" ... "

וכן: