פסק-דין בתיק א 2253/99

פסק דין (בנוגע לנתבעת 1 ובהודעה לצדדים השלישיים)

רקע עובדתי

1.         מר ויקטור נחום ז"ל (להלן: "המנוח") היה חוכר לדורות של המקרקעין הידועים כחלקה 13 בגוש 3514 (לשעבר חלקה ארעית 23 ב  בגוש 4946,  ראו  סעיף 2 לחוות דעת השמאי רוזנברג, מוצג ת/1) ברחוב עמל 5 בעיר יבנה (להלן: "המקרקעין"). התובעת, גב' קרן נחום (להלן: "התובעת"), היא אלמנתו של המנוח ויורשתו הבלעדית.

ביום 4/1/88 נתנה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה יבנה (להלן: "הוועדה המקומית")למנוח היתר בנייה שמספרו 3703. על פי ההיתר, רשאי היה המנוח לבנות במקרקעין בית מסחר לחומרי בניין (להלן: "ההיתר" ו "המבנה" לפי העניין).

2.         בהסתמך על ההיתר, החל המנוח  בביצוע עבודות הבנייה במקרקעין. ביום 20/11/88, הגיש בקשה לקבלת טופס אישור אכלוס (הידוע כ"טופס 4"). מפקח מטעם הוועדה המקומית, אשר נשלח לבדוק את המבנה בטרם מתן אישור האכלוס, מצא כי הוא נבנה תוך סטייה מהוראות תכנית בניין העיר החלה על המקרקעין, תכנית יב/189 (להלן: "התב"ע"), ולכן לא ניתן ליתן אישור אכלוס כמבוקש. כמו כן נתגלה, כי המבנה נבנה תוך חריגה מההיתר שניתן.

            המנוח הגיש שתי תכניות שינויים לשם הכשרת החריגות מההיתר (להבדיל מהכשרת הסטייה מייעוד הקרקע לפי התב"ע), באמצעות עורך הבקשה המקורית האדריכל סמי סלמן. בקשתו הראשונה של המנוח (מיום 2/4/89) נדחתה מאחר שהתכנית שצורפה לבקשה לא תאמה את המצב הקיים, ואילו הבקשה השנייה (מיום 18/5/89) הופנתה לחוות דעתו של היועץ המשפטי לעירייה באותה עת, עו"ד משה שחטר ז"ל.

            ביום 6/7/89 הודיע מר סלמן לעירייה ולמנוח כי הוא מסיר את אחריותו מהמבנה (נספח ה/11 לתצהיר מהנדס העיר יבנה ומהנדס הוועדה המקומית, מר דוד שטרית), וביום 30/7/89 קבע עו"ד שחטר, יועצה המשפטי של העירייה, כי אין הוועדה המקומית רשאית לאשר את חריגות הבנייה, אך סבר כי לא הייתה מניעה ליתן היתר כפי שניתן לבניית בית מסחר לחומרי בניין על פי התב"ע.

3.         ביום 26/6/90 הגישה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה במחוז המרכז (להלן: "הוועדה המחוזית") כתב אישום נגד המנוח בגין בנייה בלא היתר, שנסמך על כך שהמנוח בנה את המבנה על פי היתר שאיננו חוקי - על פי כתב האישום, קיבל המנוח היתר לבנות בית מסחר באזור שייעודו, על פי התב"ע, הוא למלאכה.

ביום 14/7/91 הורשע המנוח בבית משפט השלום ברחובות בבנייה ללא היתר. בשל הנסיבות המיוחדות, ובייחוד לאור קביעת בית המשפט שלפיה רשויות התכנון הטעו את המנוח, נגזר עליו קנס סמלי של 10 שקלים חדשים בלבד וכן ניתן צו הריסה למבנה, שביצועו נדחה למשך שנתיים, כדי לאפשר למנוח לנסות ולהכשירו בדיעבד.

4.         בחודש מאי 1993 הגיש המנוח תביעה נגד העירייה ונגד הוועדה המקומית על נזקיו, במסגרת ת"א 554/93, אך משלא שילם את אגרת בית המשפט, נסגר התיק בחודש אוקטובר 1994.

בחודש פברואר 1995 לקה המנוח בשבץ מוחי, וביולי 1997 התגלה בגופו גידול סרטני. המנוח נפטר ביום 16/12/97, וביום 25/7/99 הגישה אלמנתו את התביעה שלפניי.

ההליכים המקדמיים בתובענה זו

5.         התביעה הוגשה, תחילה, נגד עיריית יבנה (להלן: "העירייה") ונגד הוועדה המקומית. ביום 1/9/99 הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה, ולהוספתם של מר יהודה ברוס, ראש העירייה ויו"ר הוועדה המקומית בתקופה הרלוונטית (להלן: "ברוס"), ושל מר דוד שטרית, מהנדס העיר יבנה ומהנדס הוועדה המקומית (להלן: "שטרית"), כנתבעים.

הוועדה המקומית שלחה ביום 20/9/00 הודעה לצד שלישי נגד העירייה ונגד "כלל - חברה לביטוח בע"מ" (להלן: "חברת כלל"), שביטחה את העירייה בביטוח אחריות מקצועית. כמו כן שלחה הוועדה המקומית הודעת צד שלישי נגד עו"ד יגאל שגיא (להלן: "עו"ד שגיא"), ששימש יועץ העירייה במכרז שערכה העירייה להתקשרות בהסכמי ביטוח לשנים 1987-1989, שהוא המכרז הרלוונטי לענייננו.

הוועדה המקומית, שטרית וברוס הגישו ביום 11/1/01 בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות (בש"א 2835/01), וביום 16/12/01 הורה בית המשפט (כב' השופטת י' שיצר) על מחיקת התביעה ככל שהיא נוגעת לשטרית ולברוס מחמת התיישנות. עם זאת, בהחלטה מנומקת דחתה השופטת שיצר את טענת ההתיישנות ככל שהיא נוגעת לוועדה המקומית.

בישיבה מיום 1/7/02 קבע בית המשפט (כב' השופטת י' שיצר), בהסכמת הצדדים, כי הדיון בתיק זה יפוצל, באופן שתחילה תידון שאלת האחריות, ולאחר שזו תוכרע, תידון במידת הצורך שאלת הנזק (בש"א 30863/00).

ביום 4/8/04 נתן בית משפט זה פסק דין חלקי, על פי הסכמת הוועדה המקומית ועו"ד שגיא, שלפיו נדחתה הודעת צד ג' ככל שהייתה מופנית נגד עו"ד שגיא.

משכך נותרו הצדדים בתיק כדלקמן: התובעת מצד אחד, העירייה והוועדה המקומית מן הצד האחר, והצדדים השלישיים, על פי הודעת הוועדה המקומית - העירייה וחברת כלל.

דיון

6.         מטעם התובעת העיד מר מרדכי (מוטי) נחום - בנו של המנוח, וכן הוגשה חוות דעתו של מר שאול רוזנברג - שמאי מקרקעין. מטעם הוועדה המקומית העידו מר דוד שטרית, ששימש בתקופה הרלוונטית מהנדס העיר יבנה וכן כמהנדס הוועדה המקומית. כן העידו מטעם הוועדה המקומית עו"ד שגיא, אשר שימש כיועץ העירייה במכרז הביטוח שנערך בשנת 1987, ומר רפי פירוטין, ששימש גזבר העירייה בתקופה הרלוונטית. שני האחרונים העידו לעניין תנאי פוליסות הביטוח שרכשה העירייה, כאשר אציין כי ככל שמדובר בעדותו של מר פירוטין, לא היה בה כדי לשפוך אור על המחלוקת שבין הצדדים, למעט "מסמכי הביטוח" שהוצגו באמצעותו.

העירייה וחברת כלל לא העידו איש מטעמן.

מעמדה של עיריית יבנה בתובענה זו

7.         העירייה טענה בסיכומיה, כי אין היא בעל דין נכון בתיק זה, ולכן יש לדחות על הסף את התביעה ככל שהיא נוגעת אליה. לטענתה, אין בתביעה כל התייחסות למעשיה שלה ולמחדליה, להבדיל ממעשיה של הוועדה המקומית. לטענת העירייה, מאחר שהוועדה המקומית היא גוף משפטי נפרד ושונה מהעירייה, אין בהתנהלותה של הוועדה כדי להקים אחריות לעירייה. משכך, ומשאין בכתב התביעה כל טענה לאחריות הנובעת ישירות ממעשיה של העירייה או ממחדליה, נשמט הבסיס לתביעה נגדה.