פסק-דין בתיק א 22504/04

התובעת, הגב' פולינה קיסליוק, ילידת 1952, נפגעה לטענתה ביום 8.4.04 בסמוך לשעה 10:00, כאשר נסעה באוטובוס השייך לחברת "אגד" בקו מספר 53. אירוע זה מהווה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975.

נסיבות התאונה היו, עפ"י עדותה של התובעת, כדלקמן:

כאשר הגיעה לתחנה שבה היתה אמורה לרדת בקריית מוצקין, שם מקום עבודתה, קמה ממקומה והנהג, לטענתה, עצר "חזק", והיא עפה מהמקום בו עמדה עד לאמצע האוטובוס.

התובעת נחבלה ברגל שמאל, בגבה, בראשה וגם בפניה. היא נשארה על הרצפה ולא יכלה לקום עד אשר אישה, אשר אף היא נסעה באוטובוס, עזרה לה לקום וגם לרדת מהאוטובוס.

נהג האוטובוס לא זז ממקומו, ולא בא לעזור לה.

תלונה לתובעת היתה כלפי הנהג על כך שלא קם ממקומו ולא בא לעזור לה, למרות שראה שנפלה ונפגעה.

התובעת פנתה לבית-החולים רמב"ם בחיפה למחרת יום התאונה, בתאריך 9.4.04 בשעה 16:00.
הממצאים אשר מפורטים בתעודת חדר המיון - המטומה בזרוע ימין ורגישות קלה בעמוד שדרה מותני. כן מצא הנוירולוג אשר בדק את התובעת נפיחות בפניה בצד שמאל. ממצאים נוספים בתעודה לא ניתנים לפענוח.

כעבור שבועיים, כאשר ביקרה בקופת החולים, התלוננה עדיין התובעת על כאבים בעכוז שמאל ובעצם הזנב ואמנם נמצאו שטפי דם בעכוז שמאל עם רגישות דיפוזית.

לא הובאו לבית המשפט עדים נוספים אשר תמכו בגרסת התובעת. הנתבע מס' 2 (אשר צורף לתביעה לאחר הגשת כתב תביעה מתוקן), ושמו פורט באישור המשטרה מיום 9.6.04, הכחיש בכל תוקף את מעורבתו באירוע התאונה, והעיד על עצמו כי התנהגות מעין זו איננה מתאימה לו. אם היה מקרה כזה באוטובוס בו נהג, הוא היה עוצר ונותן עזרה ראשונה. לטענתו, בשעה אותה מציינת התובעת כשעת התאונה לא הוא נסע בקו הזה. מסקנתו היא כי זה היה הנהג שיצא לפניו או אחריו.

באת-כוח התובעת טוענת כי אין זה משנה מבחינת הנתבעת 1 מיהו הנהג אשר נהג באוטובוס, שכן הנתבעת 1 מבטחת את חברת "אגד" באופן כללי, ועל כן את כל נהגיה, ולא באופן פרטני כל נהג ונהג.

אני מאמינה לתובעת כי נפלה באוטובוס כפי שתיארה. אני ערה לכך כי עדותה של התובעת היא עדות יחידה של בעל דין, כטענת ב"כ הנתבעות, וכי לא הוזמנו עדים נוספים ובכלל זה לא האישה אשר עזרה לתובעת לקום, למרות שעל פי גרסתה היא מכירה אישה זו מתוך נסיעות משותפות באותו קו, ואמנם ייתכן ויכלה להשיג את פרטיה ולהזמינה לעדות.

יחד עם זאת, ניכר בתובעת כי השפה העברית אינה שגורה על פיה, וכי היא איננה ילידת הארץ, כך למשל, כאשר אמרה שכל האנשים באוטובוס נפלו קדימה, היתה צריכה להסביר בתנועות ידיים כי הם נעו קדימה ולא נפלו. בנוסף, אין לבוא בטרוניה אל התובעת אשר באותו מעמד לא ביקשה את פרטי הנהג. מדובר באירוע שהוא טראומטי ולא צפוי. גם אם תוצאותיו אינן קשות, אין לצפות כי בנסיבות אלו תהיה קרת רוח ותדע כי עליה לקחת את פרטי הנהג. התובעת ציינה כי יותר לא ראתה את הנהג אשר נסע באותו יום באוטובוס בו נפלה, למרות שבקו זה היא נוסעת מידי יום לעבודתה. התובעת סברה שהנתבע 2 הוא הנהג, אך לא היתה בטוחה בכך.

התובעת פנתה לבית החולים רק כעבור יום והסבירה זאת בכך שהיא עובדת ומטפלת בקשישים התלויים בה. גם בכך אינני רואה אות וסימן לכך שדבריה אינם אמת, כטענת ב"כ הנתבעות. ניסיון החיים מלמד כי באירועים מסוג זה לא תמיד רצים מייד לביה"ח. סביר בהחלט להניח, כי התובעת ציפתה כי מנוחה וטיפול במים קרים או קרח יעזרו להפיג את כאביה. משראתה שאין זה כך, פנתה למחרת אחה"צ (שוב כנראה לאחר יום עבודה) לביה"ח. התרשמתי מכנותה של התובעת ועדותה בפניי, והרושם היה כי לא רק הכאב הפיזי הוא שהביא אותה להגיש את התביעה, אלא, ואולי בעיקר, האדישות וחוסר היחס של נהג האוטובוס אשר אף לא קם לעזור לה בעת נפילתה.

לתובעת אין שליטה על מאגר הנהגים של אגד, ואם אמנם הכחיש הנהג, הנתבע מס' 2, גם בפני מעבידיו כל קשר לתאונה, וייתכן, כפי ש"אגד" אמורה לדעת, כי הנהג הקודם או הנהג שלאחריו הם שהיו מעורבים, היה מקום שהנתבעת היא שתדאג לבדוק מיהם אותם נהגים. אין לדרוש מהתובעת לעשות כן. יש לציין כי בהודעתו של הנתבע מס' 2 מיום 26.4.04 כבר העלה את האפשרות כי האוטובוס אשר יצא באיחור הוא שהיה מעורב בתאונה נשוא התביעה. על הנתבעת 1 היה לברר מיהו אותו נהג. משלא עשתה כן, אין לבוא בטרוניה אל התובעת.

סיכומו של דבר, הנני קובעת כי התובעת נפגעה כטענתה בזמן שנסעה באוטובוס של "אגד" המבוטח ע"י הנתבעת 1, ועל כן קמה חובתה של הנתבעת 1 לפצות את התובעת.

למרבה המזל, לא נפגעה התובעת קשה, עד כי יכלה להמשיך בעבודתה כמטפלת בקשיש בן 90.

אין ספק שנגרמו לה כאב וסבל, ועל כך מגיע לה פיצוי על-פי החוק.