פסק-דין בתיק א 22489/05

1.    בינואר 2001 התקשרו התובעת ובנה של הנתבעת, בנימין דרוישיאון (להלן: " בנימין"),  בהסכם לאספקת דלק, באשראי. לפי הסכם זה, בנימין מקבל מפתח לצורך תדלוק כלי רכב בתחנות התובעת; את הדלק הוא רוכש כשתנאי התשלום הם שוטף+45 יום, והאובליגו המאושר הוא 20,000 ש"ח; עיסוקו של בנימין הוא "הובלות והפצה". (ההסכם, נספח א' לתצהיר מטעם התובעת). 

לפי רישומי התובעת, בסוף חודש אפריל 2004, יתרת החוב של בנימין לתובעת הסתכמה בכ-55,000 ש"ח - התובעת מחייבת את הלקוח עבור הדלק שרכש במהלך החודש, בסופו - וב-23.5.04 חתמה אמו, הנתבעת כאן, כערבה לשטר חוב "פתוח" לפקודת התובעת. בסוף אותו חודש כבר חזר שיק של בנימין, וכך גם בחודשים יוני ויולי 2004. או אז חדלה התובעת לספק לבנימין דלק, ובאוקטובר 2004 הגישה את השטר לביצוע, כשהסכום שמולא על ידה בשטר הוא 89,555 ש"ח. 

2.    נגד בנימין דרוישיאון שהגיש התנגדות לביצוע השטר אך לא התייצב לדיון בהתנגדות, ניתן פסק דין בהעדרו.

אמו, הנתבעת כאן, קבלה רשות להתגונן כשתצהירה משמש כתב הגנה. כב' הרשם אמיר צ'כנוביץ נימק את החלטתו כך: " טענת הגנתה של המבקשת לפיה חתימתה על גבי שטר החוב הוצאה ממנה תחת כפייה ואיומים ובעת היותה נתונה תחת השפעת סמים, הינה טענה של פגם מהותי בזכות החפצית של אוחז השטר, אשר יש ליתן בגינה בנסיבות העניין רשות להתגונן".

הנתבעת, מסתבר, חתמה על שטר החוב בביתה בשעות הערב או הלילה, לדבריה - לאחר שהעירו אותה משנתה, והסמים שמדובר בהם הם כדורי שינה והרגעה מסוג היפנודורם וואבן, שהיא נוטלת בקביעות בשל הפרעות שינה.

3.    וזוהי גרסת הנתבעת ביחס למעמד החתימה -

בשעת ערב מאוחרת "בסביבות השעה 22:00" הופיע בביתה אדם, שאת פניו אינה זוכרת, וביקש מבעלה שפתח לו את הדלת, לדבר אתה. היא כבר ישנה לאחר שנטלה כדורי שינה, אך בעלה דוד (להלן: " דוד"), העיר אותה - על שעת הביקור למדה אחר כך מפיו - וכך כשהיא מתנהלת בכבדות בשל כדורי השינה שנטלה, הגיעה לפינת האוכל שם המתין לה אותו אדם. דוד פרש מיד לחדר השנה, כך שהיא נותרה לבדה עם הזר. הלה דרש ממנה לחתום " על מסמך כלשהו"; היא בקשה ממנו שיניח לה וילך, וגם אמרה לו שהיא מרגישה מבולבלת וכמו מסוממת, אך הוא התעקש ואמר שהיא חייבת לחתום ואיים עליה שאם היא לא תחתום " יהיה לא טוב לבן שלך". וכך, מחשש בן יבולע לבנה, היא חתמה והוא הלך מבלי להשאיר לה עותק מהמסמך עליו חתמה. טיבו של המסמך שעליו חתמה, התברר לה רק כשפנתה לעורך דין לאחר שפקידי ההוצאה לפועל פקדו את ביתה.

4.    בחקירתה בדיון בהתנגדות נשאלה הנתבעת: " למה הוא החתים אותך ולא את בעלך, האם שוחחו איתך ותיאמו איתך את הדבר" ועל כך השיבה: "לא תיאמו איתי את הפגישה הזו קודם לכן, בעלי לא מדבר עברית טובה". ועל השאלה: " האם שקמת בבוקר דיברת עם בנך" הייתה תשובתה: " לא דברתי אתו כי אין לי טלפון שלו כאשר בני התקשר אלי ספרתי לו את הסיפור על החתמה שהחתימו אותי בשינה ואני לא יודעת על מה חתמתי ולא עשיתי מעבר לכך דבר".

הבן לא זומן לעדות, לא על ידי התובעת ולא על ידי הנתבעת. לדברי האחרונה, כבר "3 שנים אני לא בקשר עם בני מאז שהוא התחתן פעם שנייה" (פרוטוקול מ-9.11.2006, עמ' 27).

5.    מי שהחתים את התובעת כערבה לשטר החוב הוא מיכאל ביטון (להלן: " מיכאל"), סוכן מכירות של התובעת.

לפי תצהיר עדות ראשית שלו, הפגישה כן תואמה עם הנתבעת. לדבריו, הוא התקשר באותו יום עם בנה של הנתבעת וביקש ממנו לברר אם הוא יכול להגיע אליה בשעה הקרובה כדי להחתים אותה כערבה לשטר החוב; הבן שוחח עם אמו; חזר אליו עם תשובה חיובית, והסביר לו איך להגיע לביתה. הוא הגיע לשם בין השעות 19:00 ל-20:00 לערך, והנתבעת היא שפתחה לו את הדלת. לאחר שהציג את עצמו ואת מטרת בואו הובילה אותו הנתבעת לפינת האוכל; שם הסביר לה על מה היא אמורה לחתום; ביקש את פרטיה המזהים וכן את פרטי חשבון הבנק שלה, ולאחר שמילא אותם בשטר היא חתמה. כל העניין לקח 10 דקות. על התנהלות הנתבעת באותה פגישה אומר מיכאל בתצהירו:

"מהתנהגות הנתבעת ברור היה כי ציפתה לבואי ובמשך זמן פגישתנו היא נראתה עירנית וידעה מה היא עושה. הנתבעת שיתפה פעולה באופן מלא וחתמה על שטר החוב מבלי שהביעה התנגדות מילולית או אחרת. הנתבעת לא נראתה מטושטשת או רדומה".

6.    מיכאל מציג אפוא גרסה שהיא היפוך מושלם של גרסת הנתבעת כפי שנפרשה קודם לכן בתצהיר התומך בהתנגדות, ונראה שכשם שגרסתו "מגיבה" על גרסתה, כך נועדו דבריה של הנתבעת: " בשעה שבע וחצי אני הולכת לישון ואני לא יודעת מה קורה", "ליישר קו" עם גרסת התובעת ביחס לזמן הפגישה. מכל מקום, את הדברים הללו השמיעה הנתבעת בחקירה ראשית כהשלמה לתצהיר עדות ראשית שלה, ובמסגרת זו היא גם הגיבה על שיחה שניהל עמה חוקר מטעם התובעת. תמליל שיחה טלפונית שקיים החוקר עם הנתבעת, הוגש בהסכמה וסומן ת/2.

החוקר, כפי שעולה מהתמליל גלגל עם הנתבעת בטלפון שיחה כללית וקיבל ממנה "אישור" שלא היא ולא בעלה המבוגר ממנה שנים הרבה, נוטלים תרופות כלשהן, בניגוד לגרסתה בהליכים אלה לפיה היא נוטלת כדורי שינה והרגעה באורח סדיר כבר מ-1994. בתשובותיה לחוקר גם לא ניכרים יחסי הניכור ששוררים לטענתה בינה לבין בעלה. לדבריה, הם נשואים כ-50 שנה וחולקים אותה קורת גג, אך למעשה מנהלים את חייהם בנפרד כבר 20 שנה (תצהיר דינה תמיכה לבקשתה לזמן את בעלה לעדות). אישוש לטענה זו אגב, נמצא בחקירה של הנתבעת בשלב ההתנגדות. שם היא מסבירה שיש לה תיבת דואר אישית בפתח תקווה משום שבעבר התגוררה שם לבד.  

אלא שמדובר ללא ספק בשיחה מעושה גם מצד הנתבעת שהתפתתה לה לאחר שהחוקר, שסבר כביכול בטעות שהיא בתו של דוד, החמיא לה על קולה הצעיר: " אז איך את נשמעת כל כך צעירה"... "נשמעת בת 30".

הנתבעת אמרה בקשר לשיחה הזו: "הרגשתי כמו בפספוסים, בן אדם מתקשר על הבוקר, מחמיא, את נשמעת נחמדה ואת צעירה, אז נשארתי לדבר איתו, עובדה לא אמרתי לו את הגיל ושאני לוקחת כדורים, ...הצגתי את עצמי כצעירה שיחקתי אותה ככה. נגררה השיחה, בן אדם נחמד, עובדה שלא נתתי לו אינפורמציה על חיי ועל בעל שלא מימן אותי ו-24 שעות עבדתי ופרנסתי את הילדים והכל היה למען הילדים, ותודה לאל, אף אחד לא דפק לי בדלת...".

7.    הנתבעת אכן הוכיחה בשיחה הזו שהיא מסוגלת להעמיד פנים, לפחות בשיחה טלפונית - היא התפתתה להציג עצמה כבת 57, כשגילה הנכון באותה עת היה 63, וכאישה רבת פעלים - אבל דבר אחד ברור, כשהנתבעת מסבירה לחוקר שאי אפשר לגרור קשישים לפעילויות מעבר לשעה 22:00 " כי גם ככה לא ישנים הם הולכים עם כדורי שינה לישון", ומספרת לו ש"בלילה הם לוקחים בבוקר הם מותשים... ההשפעה של זה למחרת הם עוד מותשים..." - היא ללא ספק מדברת על עצמה, כפי ש"הודתה" בחקירה נגדית (פרוטוקול מ-9.11.2006, עמ' 27), ובניגוד לטענת התובעת, התמליל ת/2 רק תומך בגרסתה בעניין זה.

העובדה שהנתבעת נוטלת בקביעות כדורי שינה והרגעה נתמכת גם באישורים של רופא משפחה מ-3 מועדים שונים - אלה צורפו לתצהיר עדות ראשית שלה, ולתצהיר התומך בהתנגדות גם צורפו מירשמים של קופת חולים לכדורים מסוג היפנודורם וואבן - חלקם בטופס שנושא את הכותרת: " מרשם נרקוטיקה".

8.    התובעת, שבה וטוענת בסיכומיה שבהעדר חוות דעת רפואית אין הנתבעת יכולה להוכיח את גרסתה כי היא חתמה על שטר החוב בשל השפעת כדורי השינה. אלא שלא זה מה שהנתבעת טוענת, ובניגוד לטענת התובעת, בהקשר שבו אנו עוסקים כאן - אין לפנינו "עניין שברפואה" שלהוכחתו דרושה חוות דעת רפואית.